דוד עמד מול ראשית השדרה המפוארת שנמתחתה לכיוון נמל תל אביב.

David stood in front of the grand beginning of the boulevard that stretched towards the Tel Aviv port.

קרני השמש אחרי הצהריים ממזגות בנויות העץ הלבן, הנטושות שבין הבתים החדשים המזוגגים.

The sun's rays after noon mingled with the structures of the white, desolate trees between the new, congested houses.

הים ברקע, חושף לעתים את מלח-הנשימה שלו.

The sea in the background occasionally revealed its salty breath.

דוד, אדם שטח בלבו, לגמרי, היה מרגיש ביתי ברחובות תל אביב הם רחובות עמוסים של משמעות משלו.

David, a shallow man at heart, felt completely at home in the streets of Tel Aviv, streets full of his own meaning.

עתה, בחליפתו החדשה והחגיגית, הוא רק הרגיש מבודד.

Now, in his new and festive outfit, he felt only isolated.

אך מהרה היום המואר השתנה.

But soon the bright day changed.

גשם.

Rain.

גשמים שוטפים.

Pouring rain.

אז הם ממשהו מהאגדות.

It was something out of fairy tales.

בתל אביב, גשם כזה הו, הוא דבר שקורה פעם בעשור אם ורק אם.

In Tel Aviv, rain like this, well, it only happens once every decade or so.

דוד היה שם במקרה, בראש השדרה, זמן מדויק ומקום מדויק להתנתק לרגע מהעולם המסחרי שהתנהל עצמאית לחלוטין מהמזג האוויר.

David happened to be there, at the head of the boulevard, at the exact time and place to momentarily disconnect from the commercial world that operated completely independently from the weather.

כמה חשוב לא לשכוח את הגשם.

How important not to forget about the rain.

פתאום, החוויה הייחודית הופכת לבלתי נעימה.

Suddenly, the unique experience becomes unpleasant.

לכדי פשע של ממש.

Almost a real crime.

חליפה כהה חדשה משתיקה קונדנסציה של שוטף ים מתוך שמיים שהפכו שחורים כדי לשאוב אותו.

A dark new outfit suppresses the sea's condensation drawn from the blackened sky.

מסיבה שלא יכול להפוך דוד למנמנם, דוד קפא, אבל רק לרגע.

For reasons that couldn't make David sleepy, David froze, but only for a moment.

ואז החל לרוץ, חליפה נמרצת ומרוקנת על גוףו, הים החושף יותר מהמלח שלו.

And then he started running, a determined and slippery outfit on his body, the sea revealing more than its salt.

דוד נאלץ לחכות עד ליום שלמוחר לפתור את המסיבה שמתייחסת לעסקים.

David had to wait until tomorrow to solve the business-related issue.

אולי בחליפה אחרת.

Perhaps in a different outfit.

מחר יזכיר לעצמו לבדוק את התחזית.

Tomorrow, he would remind himself to check the forecast.

אם דוד יכל ללמוד משהו מהאירוע הזה, זה שהחיים לא יכולים להתנהל במצורים של דקדיק, וכמה שהתכננו דברים, ימיד יהיו דברים שלא נכתבו ברשימה שלנו.

If David could learn anything from this event, it's that life cannot be governed by meticulous plans, and no matter how much we plan, there will always be things that are not on our list.

וכמה טוב שזה כך.

And how great that it's that way.

נכון שהחליפה לא תחזור להיות מה שהיא הייתה, אך הייתה לו הזמנה לחוויה שלא תשכח במהרה.

It's true that the outfit will never be what it was, but he had an invitation to an experience that would not be forgotten quickly.

אם בחיים או בעסקים, חייבים לקבל את הפתעות שהחיים מכניסות לנו, חייבים לדעת לחזות את הבלתי צפוי, לשחק עם החליפה.

Whether in life or in business, we must accept surprises that life presents us with, we must learn to anticipate the unexpected, and play with the outfit.