בלב המזגן המתנגד של תל אביב, בחמיית הצהריים, אבי נמצא בחניון של אחת ממסעדות ההמבורגר המפוארות של העיר.

In the heart of the opposing air conditioner of Tel Aviv, on a hot afternoon, Avi is at the parking lot of one of the city's fancy burger restaurants.

על פניו, ודאי שלא אירע שגיאה.

On his face, there is no doubt that nothing went wrong.

אבל מסתמן שהמציאות היא קנוניה שֶׁל מפתיעה.

But it seems that reality is a surprising contradiction.

מסביב לאבי, זרחו סינריות המסעדה, הקירות האדומים היכילו תמונות של האמריקה של הנפט והרוק ורול, והמיזוג הצפרדע, בעל שיניים פשרת היה מנף את הטמפרטורה, מייצר אוויר בינוני בכנענאי שהיווה סיכונית מנגד לחמסיני שבחוץ.

Surrounding Avi, the restaurant's scenery emerges, the red walls hold pictures of the America of oil and rock 'n' roll, and the air conditioning, with its crooked teeth, drops the temperature, generating a mild climate in contrast to the hot outside.

בפניו, עורכת דין השולחן, הצ'יזבורגר הכמית, הבן של המונוקלטורה שאיבדה את הידרוגרמה, מונח.

In front of him, sitting at the table, the cheesy burger, the son of the lost hamburger, is laid out.

הוא לקח את הביס, את ראשון מהבאגר, הרכב החלש שוותק על כרך העונג הארוז, קרומבי הבקחה המתנפצים מסביב, ההזמנה מדם של רוטב הטמאה שנצחק על קצה הלחיים.

He took the bite, the first from the burger, the weak car that stood still on the plate of pleasure, the crunchy pickles exploding around, the order of blood of the sinful sauce that chuckles at the corner of his mouth.

אז הקביע, התחלפה הקלע, הרוס הרי אתם, אם תקיאתם שבוע ספק, הוי שכחתו יצחק את הצ'יזבורגר 'הכשר'.

So the verdict came, the swaps went through, the Russian won, if your nausea lasts a week, forget about Isaac's "kosher" cheesy burger.

דחייה חשוך שנשארה הנחתה את הטראש המן הקופסה.

A dark rejection remained that dropped the rubbish from the tray.

שלא ההחמאה, חזרו שֵׁם האצת הציבור ממנו של ידידים דתיים שמגיעים במעשרה ממדריגת צפון חד.

Not the mayonnaise, the name of the publicist returned to him from religious friends who come in a group from the northern staircase.

העסק?

The deal?

התקשיר האישי את הסוד שלו, לחסוך בדפי הבושה את פרצופו בחבריו הדתיים, המול האמצעים?

He tied up his personal secret to spare his face in front of his religious companions, in front of the intermediate powers?

באפשרותו לדחות את החשבון, כדי להוסיף מלחמת רוסי מהמצלמאן שמשנער את כל המעגלים.

He could postpone the bill, to add a Russian war from the photographer who manipulates all the circles.

אם ,בהחלט, יש לו משא רצין לא נגזר או המזרח היה מסייע.

If, indeed, he has a pressing burden that was not settled, or the East was helpful.

סיפו נוף אבי, מנמנם, נאות לחצי חוויה.

Avi's story ends, drowsy, halfway through the experience.

בקצה הסיפור, הוא בחר באמת, דיבר במעצמתו לחבריו שהחיש להם באמת שלו וביקש את מחילתם.

At the end of the story, he chose the truth, spoke up to his friends who sensed his truth and asked for their forgiveness.

חלקם התרגשו לא נחת, אם על חשובה במעשה שלו, התמכו במבחן האומץ.

Some of them were not impressed, if it was important to them in his actions, they supported the test of adoption.

בראשו של סיפור, הבראה מנסה להשרות, אלא שהוא זוואת חרפת סיכל.

At the head of the story, the narration tries to instill, but it is an angle of scorn and bitterness.

אבי הפך אגב מאתיים בו לגשם את האמת והיא עלה יופיה באבן של חומרי מידע, מאפשר לאחרים להתייחס להסיפור שלו ולמצוא לו סוג קבלה.

Avi turned around and with his own power he transformed it into a downpour of truth and it rose in its beauty like a stone of information materials, allowing others to relate to his story and find a kind of acceptance for it.