תל אביב, העיר שלא נפסקת, המקום שבו הלובשבני יום והלובשבני לילה מנצחים את החיים בנדוש גפיים.

Tel Aviv, the city that never sleeps, the place where the night owls and the day dwellers conquer life with restless legs.

מושבתעל קצה הישוב הים הכחול, איפה שהחשיכה האביבית מתכנסת עם האורות החשמליים של מסעדות הברביקיו.

Situated on the edge of the blue sea, where the evening darkness merges with the electric lights of the barbecue restaurants.

באחת מהן, בלב העיר, מרכזו של ערב שבת אידאולוגי, ישבה טליה, צעירה תל אביבית בעצדה ראשונה.

In one of them, in the heart of the city, the center of an ideological Friday night, Talia, a young Tel Avivian, sat in her first side.

עותם מולה עומד אבי, נראה כבן ליווי אינסופי, נהנה מכל פיקנטריה שמשקיפה מתוך התַפרִיט, שאל שאלה אחר שאלה על מאפייניה של מנת הבערנז' סיני, שהיתה נראית לו מרשמת במיוחד.

Opposite her stood Avi, looking like an eternal companion, enjoying every delicacy that she glimpsed from the menu, asking question after question about the characteristics of the burnt beef dish, which seemed particularly appealing to him.

טליה, המרגישה מבולבלת עם המבחר האדיר בתַפרִיט, החליטה להסתפר בהזמנת סלט אישי, נראה כמנה טבעונית ראויה.

Talia, feeling overwhelmed with the vast variety on the menu, decided to order a personalized salad, appearing as a worthy vegetarian dish.

אשר על דעתה היתה מאוד מוכרת על פי שם המנה.

Something she was very familiar with based on the name of the dish.

תחילת הארוחה חלפה בשוחייה קלה, שיחות על היום יום והמקום בו התכנסו.

The beginning of the meal passed with light chatter, conversations about the daily routine and the place they gathered in.

כאשר השרת הגיע, פניו חגורים בחיוך רחב, ידו נשענת על מגש מלא בקר, אדישות בהלם התפשטה על פני טליה.

As the server arrived, his face adorned with a wide smile, his hand resting on a tray full of meat, a daze of indifference spread across Talia's face.

מה שהוצג לפניה היה כל מה חלמה טליה להשתחרר ממנו.

What was presented in front of her was everything she had dreamt of escaping.

בשרים בכל מיני צורות, צבעים וגוונים שונים.

All kinds of meat in various shapes, colors, and shades.

כשהצחיקה מתחילה להתפשט על פני אבי והמסעדה סביב, טליה, לוקחת נשימה עמוקה, מנסה להירגע, לא להרגיש מבוכה.

As laughter began to spread across Avi's and the restaurant's faces, Talia took a deep breath, trying to calm herself, not to feel embarrassed.

אין לה בחירה אלא לנסות למצוא את הסלט שהיה אמור להיות שם, מתחת לערימות הבשר המשוננות.

She had no choice but to try to find the salad that was meant to be there, under the piles of mixed meat.

המספרים טובים מספרים שבזמן שТаlіāנעזרתחוּשhibלַֿhumֿוּrשּlе,הִיאצְלִיחָֿתּlevְrַthִבְיהlе,הָcranִֿberrуvinֵֿgrettе,שָlurkֵֿdְundеrneַֿththеmַֿuntaiִֿnofsteַֿk.

The numbers tell a good story that while Talia struggled to cherish the humor, she managed to find the cranberry vinaigrette that lurked underneath the mountain of steak.

טליה חייכה לאבי, העבירה לו את חתיכת הבשר הראשונה.

Talia smiled at Avi, handed him the first piece of meat.

אבי, בהתמהה רבה, נישא את חתיכת הבשר של טליה במזוודת הסילוויה, הפנים שלו מנצחות עם הבנה.

Avi, in great astonishment, carried Talia's piece of meat in his silvery briefcase, his face victorious with understanding.

הקפיצה את הוויסקי שלו מהכוס, התיישב כשהפך את המנה שלה למנה שלו.

He took a sip of his whiskey, settled when he made her dish his own.

לאחר שניים שהם החליטו יחד להתמודד עם המנה המבצרת, טליה לא רק מצאה את אהבת החיים שלה באבי, אלא גם את השותף האידיאלי לארוחה במסעדת ברביקיו.

After two hours, during which they decided to tackle the fortifying dish together, Talia not only found the love of her life in Avi but also the ideal partner for a meal in a barbecue restaurant.