תוך כדי שתייה על סבלנות, אברהם השמיע קריאה למרים.

While sipping his coffee patiently, Avraham heard a call for Miriam.

הוא נמצא במרכז תל אביב, באותו בית הקפה שהיה נושה בו כל יום, המקום שכבר הפך לאיזור הנחתתו הישית בעיר שלא נמצאת לשניה במנוחה.

He was at a cafe in the center of Tel Aviv, the place he frequented every day, which had become the sixth resting area in a city that never stops.

עך ליה בעיניים, הבחינה את מרים המרוצה, בעלת בית הקפה, שטורחת על הקפה שלו.

Blinking his eyes, he noticed a satisfied Miriam, the cafe owner, preparing his coffee.

אך היום, משהו השתנה.

But today, something changed.

במקום להזמין את האספרסו הרגיל שלו, אברהם התפרצף, "מרים, קילו חומוס בבקשה".

Instead of ordering his regular espresso, Avraham burst out, "Miriam, a kilo of hummus, please."

מרים היתה בהלם.

Miriam was shocked.

"חומוס?

"Hummus?

בבית הקפה שלי?

At my café?"

" אברהם חייך, מתייחס לאנשמה שלה ולא לעובדה המוזרה שהזמין חומוס במקום קפה.

Avraham smiled, referring to her personality rather than the strange fact that he ordered hummus instead of coffee.

אבל כאשר הוא קיבל קערת החומוס האחד-קילוגרמית הבינה שהביטוי המוזר בעצם הוא הזמנה רשמית.

But when he received the one-kilogram plate of hummus, he understood that the strange expression was, in fact, an official order.

שעות הד' הבאות האמת שלבושת בתזבורת נתגלתה.

The true hours of chaos began to unfold.

הכאוס חש באוויר.

Chaos was felt in the air.

הלקוחות כולם נדהמו, מסביב לשולחנות נרגנו חששות ושמועות.

All the customers were amazed; concerns and rumors echoed around the tables.

"איזה משוגה מזמין חומוס בבית קפה?

"What sort of idiot orders hummus at a café?"

", "אתה מאמין שהוא יאכל את זה כולו?

"Do you think he'll eat it all?"

" , "אני מקווה שזה לא יהיה מגמה חדשה".

"I hope it's not a new trend."

משני מדנים מהספה המקומית עד לניסיון להחליף את החומוס בקפה ועד שנסיון זה נכשל, הכאוס היומיומי בתל אביב משנה המקום הגיע לשיאו המקומי.

From arguments on the local sofa to attempts to replace the hummus with coffee, which ultimately failed, the daily chaos in Tel Aviv reached its local peak.

אך אברהם, למרות הכאוס, לא הפסיק לחייך.

However, despite the chaos, Avraham never stopped smiling.

הוא נמצא במקום האהוב עליו בעיר, מול מרים שהאהיב.

He was in his favorite place in the city, facing the beloved Miriam.

החיוך הזה ייתן לו את האומץ להתמודד עם הגילוי המביך שלו.

This smile would give him the courage to deal with his embarrassing revelation.

בעזרתם של שוליים, הוא אכל את כל החומוס.

With the help of the onlookers, he ate all the hummus.

בסוף, אברהם צחק עם מרים ואמר, "היום זה הקפה שלי.

In the end, Avraham laughed with Miriam and said, "Today, it's my coffee.

מחר … אולי אני אזמין पיצה.

Tomorrow... maybe I'll order pizza."