שירה הייתה רעבה, ולא סתם רעבה, אלא רעבה של 'תל אביב בת חמישית בערב'.

Shirah was hungry, and not just hungry, but hungry like "Tel Aviv at five in the evening" hungry.

זה היה בוויכמן, סמוך לדיזינגוף, בהדרדרת השמש.

It was in the evening, near Dizengoff, as the sun was setting.

מולה, ’פלאפל דיזינגוף‘, מסעדת הפלאפל הכחולה-הבהירה שנמצאה באותו מקום מאז שהיא זוכרת את עצמה.

In front of her was "Falafel Dizengoff," the light blue falafel restaurant that had been in the same place for as long as she could remember.

בקוננים זריקים ממסילת רובה הפלאפלים המנומנמים בגופת הפלאפל שבוודקת ששירה הזמינה בשעה האחרונה, היה טלפון.

Cones of falafel were being thrown from the spinning falafel machine onto the falafel pita that Shirah had ordered an hour ago.

זרזיף שמן מהפלאפל נוגע במסך.

A drop of oil from the falafel touched the screen.

אותה הבנה של שמן ותיבול מלמדה שירה שיחת יוסף ממתינה לתשובה.

The familiar smell of oil and seasoning told Shirah that Yosef's phone call was waiting for her.

מבלי לחשוב, שירה הושכה את היד לעבר חצי הפלאפל הרוטבית, הלך האצבע, התחפשה לשלט רחוק, וניסתה לענות.

Without thinking, Shirah reached her hand towards the half-dunked falafel, her finger searching for the distant control and attempted to answer.

"אלו", כלשהי היה התשובה.

"Hello?"

בשנה השנייה של המילה, שירה הבינה את טעותה.

was the response.

השיחה היא לא אמיתית, הפלאפל הוא לא הטלפון, והטלפון שלה הממשי היה מחכה לה בתחתית התיק.

In the second year of the word, Shirah realized her mistake.

אך התוססת מחדלה היא לא הכריחה לעצור.

The conversation wasn't real, the falafel wasn't the phone, and her real phone was waiting for her at the bottom of her bag.

לעומתה, יוסף, שאף הוא נמצא בתל אביב, אך במשרד שלטתטלפון שלו חזר ונבהל.

But her stubborn persistence didn't force her to stop.

"שירה, מה את עושה?

On the other hand, Yosef, who was also in Tel Aviv but in his office, became startled.

את מדברת מהפלאפל?

"Shirah, what are you doing?

" הוא התפרץ בצחוק.

Are you talking from the falafel?"

חרדת השם הוסיפה לתסוסת הממסדר לשירה.

he burst out laughing.

"כן, יוסף, אני טועה.

The fear of getting caught added to the chaos in Shirah's mind.

זה הפלאפל, לא הטלפון.

"Yes, Yosef, I'm wrong.

" היא הייתה צריכה להפסיק את השיחה, אך שיחה הפך שוב לצחוק מצידו.

It's the falafel, not the phone."

תוך כדי החייכנות של יוסף בקצה השני, שוב שירה הרגישה הקפצה מבפנים.

She needed to end the conversation, but laughter made it resurface again.

הפלאפל בטעות לא היה רק דבר מצחיק, אלא גם תיחסון מקום וזמן.

During Yosef's cheerful laughter on the other end, Shirah felt an uplift internally.

הפתעה הזו שהעטאתה את הפלאפל בגאות, והחזירה אותה למחרת חייהם.

The falafel mistake wasn't just something funny, but also a perspective of place and time.

החיוך המלא תשוקה של יוסף בצהלת צחוק היה אמירה מחדש שהכל בסדר.

This unexpected surprise boosted the falafel's pride and brought her back to life the next day.

עוד שני דקות של צחוק בשיחה הפערה את פי הפלאפל שוב לבליעה, ותוך כדי ששירה אכלת, יוסף הרגיע.

Yosef's passionate smile in his laughter was reassurance that everything was okay.

"את רואה, גם אנחנו יכולים להיות מצחיקים", אמר הצחוק שלו במחאת כף.

Two more minutes of laughter in the diverted conversation made Shirah chew the falafel again, and while she ate, Yosef calmed down.

כל הדרך המקומית, הרגשתי שהערב המדקדק הזה התעתד אליהם במשמעות.

"You see, we can be funny too," he said with a clap of hands.

הטעות והצחוק בה הזדמנו מסופר.

All the way home, I felt that this precise evening was destined for them.

עכשיו, כשירה בעיניים עצומות, כווית את פלאפל דיזינגוף עם שובל של צחוק חדש, ואת הפלאפלים פשוט הצליח לאכל בלי לחפש בו שיחות.

The mistake and the laughter in it were a tale to be told.

אחרי הלילה הזה, הגילוי זה, והנס זה, תל אביב נראתה לשירה שונה מאוד.

Now, with Shirah's eyes wide open, she showered Dizengoff falafel with a shower of new laughter, and she managed to eat the falafels without searching for conversations within them.

שירה בלעה את הפלאפל האחרון והרכיב את עצמה.

After this night, this revelation, and this miracle, Tel Aviv looked very different to Shirah.

היא הסתכלה על יוסף ואמרה, "אנחנו אכן מצחיקים, יוסף".

She looked at Yosef and said, "We truly are funny, Yosef."