"אברהם לא הצליח להחמיא מספיק על השמיים של תל אביב וההוד של אורה בזמנו הזורמים מהמזרח. הוא שם זרזיף שטות במים הטים וחייכה, מראה את השמיים הפרחיים. יעל, הנערה שהזמין לדייט הראשון שלהם, מהמזרח לדייט פלאפל.

Avraham couldn't compliment enough on the skies of Tel Aviv and the radiance of Ora flowing from the east. He splashed water and smiled, showing the blossoming heavens. Ya'el, the girl he invited on their first date, walked from the east to the falafel date.

"טעום", מהר, משיב אברהם, בלי שום געשה. אחת מהלחמניות הקרמיות ממינהן מכילה הרבה שום. סִימָנוֹ המַסר את השאיפה, הבאתה שלה והבאתה של פשיטת פלאפל.

"Taste it," Avraham quickly replied without hesitation. One of the creamy pastries in their dish contained a lot of garlic. Its scent conveyed the desire, her desire and the desire to feast on the falafel.

הוא התחיל לחווש לאחר הנשימה הראשונה. הרחיקה, באורח הציני שלה, כל התחזית של שום. הראותן הפשוטות שבהן נשכחה, מחכות השום, הריח השום של אברהם הוותיק. אברהם הסתכל במבט שמשמע אי להכרה במאכל. מבטו עבר ממנה, יחד עם העייפות שקיבל מהפשיטה, לשלט המוצג מולו, עם הכיתוב "הפלאפל שלנו מכיל שום". הוא נקרא שום בעברית, והסיפור הקצר שקרא את הפשיטה הגורמת ללבבות לקפוץ.

He started to notice after taking the first breath. Letting go, cynically, all the illusion of garlic. The simple appearances that were forgotten, waiting for the garlic, the familiar smell of Avraham's garlic. Avraham looked at her with a gaze that implied unfamiliarity with the food. His gaze shifted from her, along with the fatigue he received from the falafel, to the sign displayed in front of him, with the inscription "Our falafel contains garlic." He was called garlic in Hebrew, and the short story that read the falafel that makes hearts skip a beat.

אברהם התחיל לענות את שאלתה, "תגיד, אתה אוהב שום?" בזמן שהיא מחייכת, היא מראה לו שהיא מבינה את האפקט שהיא יכולה ליצור בו. במקום להגיב במהירות, הוא נפל ואמר, "האמת? לא אוהב שום בפלאפל שלי".

Avraham started answering her question, "Tell me, do you like garlic?" while she smiled, showing him she understood the effect she could create on him. Instead of responding quickly, he paused and said, "Truth is, I don't like garlic in my falafel."

"אז אתה מזמין אותו בטעות?", שאלה יעל, הם מריחים את התה החם שלה, את התנודות שלו מספר. "אני מקווה שלא חילף אותך", אמרה בחיוך.

"So, did you order it by mistake?" Yael asked, as they sniffed her hot tea, with its variations in the narrative. "I hope it didn't disappoint you," she said with a smile.

אברהם לא הצליח להתמנע מהחיוך בתגובה. הוא קנה את הפרט המוזר בתוך הסיפור הזה שהפך לווי, ומספיק לתת ליום הראשון שלהם להמשיך כמו שהווה בכוונה. אם בעל המקום יגיד לך מראש את החידה שנסתרה בפלאפל, יש לך לפתור איך לא לחפש את החידה בתוך הפלאפל. או לא, מי שמצפה לפתור חידה בתוך פלאפל בדייט ראשון, מקבל עוד חידה לפתור. אולי החידה האמתית שכדאי לפתור היא איך להניית הגניבה בתוך חידה.

Avraham couldn't help but smile in response. He purchased the odd detail within this story that turned into a twist, enough to let their first day continue as it was intended. If the restaurant owner tells you in advance the mystery hidden in the falafel, you have to solve how not to search for the mystery within the falafel. Or no, whoever expects to solve a mystery within a falafel on a first date receives another puzzle to solve. Maybe the real puzzle to solve is how to avoid the theft within a riddle.

וזו השאלה שהחזיר את אברהם לפגישה. הוא ניהיל וישב עם גמר בפה וחיוך של "ציצים עם החידה שלך".

And that was the question that brought Avraham back to the meeting. He chuckled and sat with a question in his mouth and a smile of "Tease me with your riddle."