הכבישים של רחוב סואן בירושלים מעוררים הרגשת צפיפות.

The roads of So'an Street in Jerusalem evoke a sense of congestion.

הבתים הדקים והגבוהים מציצים מכל רחוב ורחוב.

The narrow and tall houses peer from every street and alleyway.

במרכז התשואה העירונית הזו, דוד החניינסואן הלך והתדרדר.

In the heart of this urban hustle, David the parking attendant was deteriorating.

דוד הוא אדם שקט ורגוע רוב הזמן, אבל היום הייתה לו מפגש עם המארג.

David is a quiet and calm person most of the time, but today he had a meeting with the mayor.

הוא התייאש מהחיפוש האינסופי אחרי מקום חניה, ובתוך כדי, הפך לגורם לא שלטוני שגרם לתנועה להיחסם.

He had grown weary of the endless search for parking spaces, and in the process, he became an unauthoritative figure that caused traffic to clog.

הפקק היווה חסימה ללקוחות שלו מהסופרמרקט הקרוב, לכן הם החלו לספק לו "עצות חנייה", שלא היו לו רצונות במיוחד לשמע.

The traffic jam blocked his customers from the nearby supermarket, so they started giving him "parking advice" that he didn't particularly want to hear.

"לפני או אחרי שאתה מונחת מלח בצמיגים?

"Before or after you put salt in the tires?"

" שאל אחד מהצופים, בו דרש לעטרת החכם של האזרחים.

asked one of the onlookers, demanding the wise crown of the citizens.

דוד התעלם והמשיך להתאמץ, אך הלחץ הולך וגדל.

David ignored him and continued to exert himself, but the pressure kept mounting.

כאשר תחילת החושך הפכה לעת רחיקה, דוד התעלף וסתם את מרחם בחנייתו במקביל.

When the beginning of darkness turned into a distant hour, David vanished and closed off his parking lot in parallel.

הצופים הרחיקו ממנה את עיניהם מאכזבה.

The onlookers diverted their disappointed gaze from him.

היה זה מעין הפסד מסוים בעיניהם, אבל חגיגה עבור דוד.

It was a kind of loss in their eyes, but a celebration for David.

"לעזאזל עם החנייה!

"To hell with parking!"

" צעק דוד בניצחון, בעודו מניף את מפתח הרכב בשמיים.

David exclaimed in victory, while waving his car keys in the air.

חיוך רחב וניצחוני התפשט על פניו.

A wide and triumphant smile spread across his face.

הוא הרגיש שהזכה באתגר, ומכאן, הוא יוצא לחפש בית ספר של החנייה.

He felt that he had won the challenge, and from now on, he set out to find the parking school.

הסיפור של דוד הפך לאגדה מקומית מהממדים של הבניין הכחול ואי השקט של הרחוב, ועד לנקודת סיום של התנועה העירונית.

David's story became a local legend of the dimensions of the blue building and the unrest of the street, to the final point of urban movement.

ומהיום הזה, דוד למד להתמודד עם תחלואה, והתרגש מן המאבק הגדול של מקום להשתלב במרחב, במיוחד כאשר כל שאר בני העיר זקוקים לאותם המקומות.

And from that day on, David learned how to cope with an illness and got excited about the great struggle to fit into the space, especially when all the other city dwellers needed the same places.

לעתים, המאמץ שבו אוייבים שהוא מאתגרים גדול ממנו, אך בסופו של דבר, דוד מצליח לגבור על האתגר ונותר מנצח.

Sometimes, the enemies he faces seem greater than him, but in the end, David manages to overcome the challenge and remains victorious.