ביום חמשי של השבוע, אבי יצא לקניות לחמש השעות.

On the fifth day of the week, my dad went shopping for five hours.

השמש כבר התרפתה והלכה אך הכנמרר ברחבת רוטשילד בתל אביב רק החל להתחמם.

The sun had already set and the bitter cold in Rothschild Boulevard in Tel Aviv was just starting to warm up.

אבי, שבדרכו חזרה מהסופרמרקט עם תיקי הניילון מלאים, נקלע לתוך המשחק.

On his way back from the supermarket with bags full of groceries, my dad stumbled upon the performance.

גובהו הרחוק מהממוצע, הגיל המתקדם והמשקפיים העגלגליות שלו לא מנעו ממנו להיכנס בטעות למרכז הריקודים של ההופעה.

His above-average height, advanced age, and round glasses didn't prevent him from accidentally entering the dance center of the show.

לא הבחין בכלל במרכז הריקודים שהתפשט לאורך המדרחוב.

He didn't notice at all that he was in the center of the dance floor, which extended along the street.

קדימה נשאו אותו הקצבים, התשוקה, והקהל שעסק בצחוק.

The rhythms, passion, and laughing crowd carried him forward.

מספר דקות הופכו את אבי מאותו אבי - שם מהצדדים, לאבי - נמצא במרכז הרחפה.

Within a few minutes, my dad transformed from that dad - someone from the sidelines - to my dad - at the center of the whirlwind.

במרכז הדינמיקה של ההופעה, שגיבורתה הוא, עם פריצות הצחוק של הקהל כמנגינה מלווה.

In the dynamic center of the show, where he became the hero, accompanied by the bursts of laughter from the audience.

הוא שחקן אמיתי שאף אחד לא קיבל הרשאה להפסקת משחק.

He was a true actor who no one gave permission to stop playing.

הוא סיפק את כל מה שיכל.

He gave it his all.

אף פעם לא ראינו את אבי כל כך מחויך.

We never saw my dad so amusing.

ואז, זה נגמר.

And then, it was over.

המוסיקה הורדתה במעט.

The music faded slightly.

אחרים נסגרו במכנסיים וחולצות, ואבי נשאר עומד לבד במרכזו של מדרחוב רוטשילד.

Others put on their pants and shirts and my dad remained standing alone in the center of Rothschild Boulevard.

שום מילה לא נשארה לצויית.

No words were left to say.

קהל שמח שהמשיך בדרך, שחקנים המתארגנים למחר.

The happy crowd continued on its way, actors preparing for tomorrow.

ואבי חזר הביתה עם הניילון מלא ביד, שלא נאבד, אך הכל נשאר אחראי.

And my dad went back home with the bags full of groceries in his hand, nothing was lost, but everything remained responsible.

הוא חווה מחדש את הצחוק, הקצב, התשוקה של אמצע השבוע בתל אביב.

He experienced once again the laughter, rhythm, and passion of midweek in Tel Aviv.

החיים שאבי חי בהם לא שאנו בתוך מנתחים והיה זו חוויה של לעזוב את אותו המסגרת של היום.

The life my dad lives was not enclosed within boundaries, and it was an experience of breaking free from the routine of the day.

אבי למד הרבה באותו יום וזה סיפור שנותר אצלו לתמיד.

My dad learned a lot on that day, and this is a story that will stay with him forever.