אברהם, הנבון הנבון והמהנה המהנה, התארגנו למפגש על גג מבנה בתל-אביב.

Abraham, the wise and enjoyable, arranged to meet on the rooftop of a building in Tel Aviv.

רוח הים המוליכה את ריכוזו למקום אחר בעוד השמש טסה למנוח, מביאה בידה הרכה את סמלי הערב של העיר.

The sea breeze led his concentration elsewhere as the sun flew to rest, holding in its gentle hand the evening symbols of the city.

"אברהם, אם תמשיך להסתכל כלך על הנוף הזה, נחליף אותך עם הנוף," מרים צחקה אותו לרסיסים.

"Abraham, if you keep staring at this view, we will replace you with the scenery," Miriam laughed, teasing him.

אברהם בא בחזרה אל החומרים מהעיניים הזרוקים למרף, נסה לנסות למרק את כל המלים.

Abraham turned back to the materials thrown on the table, trying to decipher all the words.

"חברים, אני רוצה לסיים את השביעי, ואז אנחנו נתחיל," הוא מנסה לדקלרר.

"Friends, I want to finish the seventh, and then we can start," he tried to clarify.

מרים ושאר העמיתים מסתכלים במבט מוזר, כאשר פתאום, החווה נפל מהצחוק.

Miriam and the other colleagues looked at him with a strange look, when suddenly the laughter burst out.

"אתה אולי רוצה לסיים את השמנת, אברהם?

"Do you perhaps want to finish the cream, Abraham?

או שאתה פשוט רוצה לסיים את השעה?

Or do you simply want to finish the hour?"

"אברהם היה מביך והותיר בהתקפי צחוק.

Abraham was embarrassed and left in fits of laughter.

בניהם מרים, נוסעת ברעש השחוק, היא כמעט נפלה מהכיסא.

His daughter, Miriam, riding on the wave of laughter, almost fell off her chair.

"אני מצטער, אני מצטער," אברהם החל להוציא מלים מובלגות בינתיים.

"I'm sorry, I'm sorry," Abraham began to mutter in the meantime.

פעם אחת אחרי פעם, הצחוק העז לצאת מן החדר.

Time after time, the laughter dared to escape the room.

בעצם, איש לא זוכר מה אברהם רצה להגיד, המפגש התהפך לסדנת צחוק.

In fact, no one remembers what Abraham wanted to say, and the meeting turned into a laughter workshop.

וזה, חברי הקוראים, איך אברהם עבר בטעות את עבריתו והפך לגיבור של יום עסקים אחד.

And that, dear readers, is how Abraham accidentally crossed his Hebrew and became the hero of one business day.

זה היה משהו שאף אחד לא היה משכח, משהו שנכתב על פני ההסטוריה של הגג ההוא בתל-אביב.

It was something no one would forget, something that was written on the face of the history of that rooftop in Tel Aviv.