אברהם, בעל הספרים המיתולוגי, נאלץ להתמודד מחדש עם העובדה שהוא שוכח.

Abraham, the owner of the mythological books, was forced to once again deal with the fact that he forgets.

לא תמיד.

Not always.

רק פרטים קטנים, שאפשר לחיים דרך ללא הם.

Only small details that one can live without.

אברהם, הנדמה מזדקנות פנים אך צעיר מאחתיו, הלך למסעדה אדיש בלב תל אביב, עם לאה, האחות שלו.

Abraham, seemingly old-faced but younger than his sister Leah, went to a nonchalant restaurant in the heart of Tel Aviv with Leah.

לאה, עם חיוך מתוק אך מלא עצבונות, שאלה את אברהם:"אתה זוכר, בכלל, מה אתה רוצה לאכול?

Leah, with a sweet yet frustrated smile, asked Abraham, "Do you remember at all what you want to eat?"

"אברהם, במבט ריק, מלא בתדהמה, הבין ששכח לקחת איתו את המילון העברי שלו.

Abraham, with an empty gaze, full of astonishment, understood that he had forgotten to bring his Hebrew dictionary with him.

אברהם, מרגע שנפגש עם השכחה המתמדת, החל להשתמש במילון כדי לתקן את החרדה התוקפנית שמתקדמת מהקצוות למרכז.

From the moment Abraham encountered constant forgetfulness, he started using the dictionary to remedy the mounting anxiety that advances from the edges to the center.

מלצר מבולבל הגיע ובין אברהם לאוצר המילים עמדו מספר מילים זרקורות בלבד.

A confused waiter arrived, and between Abraham and the treasure of words, only a few random words were exchanged.

ההזמנה שהתבצעה בתנועות ידיים מצחיקות, נפץ בחיוך לאה ומבולבלת מהמלצר.

The order, conveyed through amusing hand gestures, exploded in laughter for Leah and confusion for the waiter.

אברהם הצליח לשים בבושה את כולם בחדר.

Abraham managed to embarrass everyone in the room.

אף אחד לא שכח למה בדיוק אם בכלל הם הגיעו למסעדה.

No one remembered why exactly they had come to the restaurant.

כל אחד עסוק בתדהמתו, בחתיכת בילבול שרק אברהם היה מסוגל ליצור.

Each person was preoccupied with their own astonishment, with a chunk of chaos that only Abraham could create.

אז בעת הגעת המנה, אבל עם המחייה הנמוכה ואי המילים, כולם גילו שהם קיבלו בדיוק את מה שהם מבקשים.

Then, when the dish arrived, albeit with low enthusiasm and few words, everyone realized they received exactly what they wanted.

פה נוצץ רעיון בראשו של אברהם: "אולי שכחה אינה חולי, אלא מקום אינסופי ליצירתיות חדשה".

An idea sparked in Abraham's mind: "Perhaps forgetfulness is not an illness, but an infinite space for new creativity."

באותו ערב, אברהם הפך לדמות מופת, לא אותו איש שהוא פעם.

That evening, Abraham became an exemplary figure, not the same person he once was.

הפעם, האיש ששכח, אך מבקש בדרכו החדשה - המצחיקה והמבולבלת.

This time, the man who forgot, yet sought in his new, amusing, and confused way.