דוד צועד ברחובות ירושלים, העיר הקסומה שבה נמצאים חריגים ממדיהם על פלסי הזמן, מימי התקוממות ההורים, עוברים בנקניקיות העיר העתיקה, לתוך מרכז העיר המודרני. השמש משלחת קרנים לחמות דרך הבניינים האבניים ודוד מרגיש את הצורך להפגין שירת חינם.

David walks through the streets of Jerusalem, the enchanting city where anomalies from their dimensions blend on the edges of time. From the days of his parents' birth, they pass through the alleys of the old city into the heart of the modern city. The sun sends rays of light through the stone walls, and David feels the need to express himself freely.

הוא מחפש מקום שקט כדי לשתות קפה. הוא מגיע לבית קפה נמוך ועתיק, שמפנה במרכזו את שמו: "הבריסטה". דוד לא מדבר עברית טוב, והוא מרגיש קצת מותר בלשון לפני שהוא מדבר עם הבריסטה.

He seeks a quiet place to have coffee. He arrives at a low, old coffee house, which bears its name in its center: "The Barista". David doesn't speak Hebrew well, and he feels a bit tongue-tied before speaking with the barista.

"שלום," הוא אומר, מאמץ להגות את המילה בצורה יותר טובה מאשר הוא רגיל לה. הבריסטה, נער צעיר עם שיער מבריק וחיוך עמוק, מסתכל בו ומחייך. "שלום," הוא משיב. "מה אתה רוצה לשתות?"

"Shalom," he says, making an effort to pronounce the word better than he usually does. The barista, a young boy with shiny hair and a deep smile, looks at him and smiles back. "Shalom," he responds. "What would you like to drink?"

דוד משדרג את הפרצוף, מנסה להיזכר במילים הראויות. "אני רוצה... קפה פ...פשוט?" הוא התקנה את עצמו. הבריסטה מסתכל בו בהלתה לפני שהוא צוחק.

David upgrades his expression, trying to remember the right words. "I want... coffee, simple?" he corrects himself. The barista looks at him puzzled before laughing.

"קפה פשוט, כמובן!" הוא מכין לדוד את הקפה, שוחח עמו באנגלית הטובה שלו, ומלטף אותו בחיוך זוהר כל הזמן. לפתע, דוד מגלה שהבריסטה מתעניין בו - במקומו ממנו הוא בא, מה הוא עושה בירושלים, ואם הוא נהנה מהעיר.

"Coffee, simple, of course!" he prepares the coffee for David, conversing with him in his good English and consistently flashing him a radiant smile. Suddenly, David realizes that the barista is interested in him - in where he's come from, what he's doing in Jerusalem, and if he's enjoying the city.

כאשר דוד שולף את המטבעות מהכיס על המנת לשלם, הבריסטה מניח על כף היד הפתוחה שלו חפיפית שוקולית קטנה. "תהנה," הוא אומר, "אתה ילמד את העברית מהר מאד."

As David takes out the coins from his pocket to pay, the barista places a small chocolate truffle on the open palm of his hand. "Enjoy," he says, "You'll learn Hebrew very quickly."

דוד לא יודע אם הוא הבין את כוונתה של המילה "חפיפית", אך הוא ראה בעיני הבריסטה משהו שהחמיא לו. הוא מחייך, מודה, ויוצא מהבית קפה כששמעת העות'קים מלווה אותו לכל צעד וצעד. בירושלים, אף פשטות של חוויה יפה כמו הזמנת קפה פשוטה, כוללת בתוכה הפתעה וחיבוק של החיים.

David doesn't know if he understands the barista's intention with the word "truffle," but he sees something in the barista's eyes that flatters him. He smiles, thanks him, and leaves the coffee house with the sound of the footsteps accompanying him every step of the way. In Jerusalem, even the simplicity of ordering a simple coffee contains surprises and an embrace of life.