בתוך רחובותיה העתיקים של ירושלים, נמצא השוק מחנה יהודה השוקק. עמדו שם דוד, שרה ובנימין, בתוך אוהל של מוכר שטיחים. דוד בן הששים, עם סימני הזמן ברורים על פניו, שרה האישה המשכנעת באופן יותר מאשר הוותיק דוד, ובנימין הנער הצעיר בעל העיניים החומות, בטח ביכול תת חבריו להשיג לו את המחיר הכי טוב לשטיח הסאטן שהוא כל כך רצה.

In the ancient streets of Jerusalem, the bustling market of Mahane Yehuda stands. David, Sarah, and Benjamin stood inside a tent of a carpet seller. David, a man in his sixties, with clear signs of age on his face, Sarah, a persuasive woman more so than the experienced David, and Benjamin, the young boy with brown eyes, was sure his friends could get him the best price for the satin carpet that he desired.

"מאה ש''ח להכניס לי את השטיח הזה לתוך הבית?" קרא דוד בתמימות.

"A hundred shekels to bring this carpet into my house?" David innocently asked.

"דוד, זה קצת מרובה" התנגדה שרה, "חצי המחיר הייתי משלמת מלכתחילה."

"David, that's a bit too much," Sarah objected, "I would have paid half the price from the start."

בנימין התבייש, נמנע להסתכל בעיניים של השניים. האם צודק שרה? או שדוד הוא הנכון במחירו?

Benjamin hesitated, refraining from looking into the eyes of the other two. Was Sarah right? Or was David correct in his pricing?

היו חפים בחקירה, בדיקה שוב של השטיח - האם הוא חדש? האם לא משומש? האם מקורי? ועוד שאלות שעלו על נפם. באותו זמן, מוכר השטיח הציצר מבעד למחצה הסופח, מנסה לקרוא למהרסה שתיים ושלוש, מתחיל להיות לחוצן.

They were free. Free to investigate, to recheck the carpet - was it new? unused? genuine? and more questions arose in their minds. Meanwhile, the carpet seller peered through the half-closed curtain, trying to call two or three destroyers, growing impatient.

ו בסוף, לאחר הרבה שיחות, דוד הניח מרץ אנושי: "אחד עשר ש''ח ייקח ממנו, בנימין", אמר בקול נמוך, "ושרה, נשארים בחמישים". כמה שניות של שקט, מרץ אנושי, ובמספר מהיר - המוכר הסכים.

Finally, after much discussion, David made a humanly gesture: "Eleven shekels, he can take, Benjamin," he said in a low voice, "and Sarah, we'll stay at fifty." A few seconds of silence, a humanly gesture, and in a quick moment, the seller agreed.

בנימין קנה את השטיח בחמישים ואחד ש''ח בלבד, והחיוך הרחב התרקש בצד הלקוחות המרוויחים. התנגשות ארוכה, דיונים, והמלחמה הצפה במן שטיח אחד, הסתיימו בניצחון משפחתי משותף.

Benjamin bought the carpet for only fifty-one shekels, and the wide smile twisted on the side of the victorious customers. A long clash, debates, and the anticipated war over one carpet, ended in a shared family victory.

הם התפנו ללכת, ברגליים הלוחמות אך בלב מרוצה. בנימין התבונן בשטיח החדש, הוא היה אשר: הם הרוויחו מהתמחחות של כמה שעות בשוק. השמש נשקעה מעבר למחנה יהודה, והם הלכו הביתה, בראש הרים. הם נכנעו כדי שלא לפתח את הקנייה שוב.

They turned to leave, with tired feet but contented hearts. Benjamin glanced at the new carpet, he was the one: they had profited from a few hours of bargaining in the market. The sun set behind Mahane Yehuda, and they walked home, among the mountains. They surrendered so as not to open the purchasing again.