נפתח את היום בשלווה של השקט מערבב פירות בשוק הכרמל. אברהם ויצמן, המושבע לפירות וירקות פסטורליים, הלך שוטט בין הדוכנים, מחפש את טעימת האהבה הבאה. התגעגע להרבה, חגג היום את חייו בשקיפות. אבל מעל כל, מתלהב מרימון.

The day began with the tranquility of calm mixing fruits in the Carmel Market. Avraham Yitzhak, the sworn fruit and vegetable lover, walked among the stalls, searching for the taste of the next love. He missed a lot, and today celebrated his life in transparency. But above all, he was excited about pomegranates.

הוא שם את מבטו החח שלו על דוכן מכונן בחורשת מרימונים ממריצים השוקעים בצעף השוק הגועש. הוא התקרב אל המוכר, יישר מדה קפדנית מכל פרי. הנה אחד שחלם. אברהם החייך בשובבות, פתח פה ואמר למוכר: "אתה חושב שהרימון הזה עסיסי יותר ממני?"

He placed his curious gaze on a stall filled with enticing pomegranates sinking into the bustling market shuffle. He approached the seller, straight from his discerning eye for every fruit. Here was one that dreamt. Avraham smiled mischievously, opened his mouth and said to the seller, "Do you think this pomegranate is juicier than me?"

המוכר התפרצ בצחוק, אך הקיש בעיניים שהופכות את הפונטים. אברהם לא נפתע, הוא־הוא אדם שיודע לקחת את החיים בקלות. הוא קטע את המכרה בדיחה נויית פתאום, "האם הרימון מבישלו למשטרה דולמה?" אומר. את המוכר אינו מחכה להקשיב, שמחת האירוע שוב, שוב.

The seller burst out laughing, but his eyes twinkled mischievously. Avraham was not surprised; he was a person who knew how to take life lightly. He cut the tension with a sudden joke, "Does the pomegranate cook better than Detective Dolema?" he said. The seller couldn't resist listening, and the joy of the event brightly shone, once again.

לאחר מלחמת דיבור קליל, חצף וחזר להיות שיחה של צחקוות קשר, הגיעו להסכם הם קונה רימון עסיסי מספיק, אבל הוא מתרגש להציע טפיחה של צחוק עם הקנייה. הם לא היו יודעים כמה הם צריכים הצחוק עד שהם חסרי מספר וחשבו שהם נפגשה שוב. הם התפשטו ביום והמשיך לטעום את החיים לפני הם.

After a light conversation battle, banter returned to a connection of laughter. They reached an agreement - they would buy a sufficiently juicy pomegranate, but Avraham was excited to offer a sprinkle of laughter with the purchase. They didn't know how much they needed the laughter until they were innumerable and thought they had met again. They spread out throughout the day and continued to taste life before them.

אבל אני גם מבין כי לא כל החיים טעימה שלוה. הברכה של חיים טעימים מעטרת חקר המחירים וחיפוש מספדים. הרימון עסיסי לא חשוב כמו הצחוק שהגיע עמו, או בהן את החיים באברהם. את חייו-זה השחקית החייה. את חייו, אבל לא בלי בדיחות וקומדיה. את חייו, אבל לא בלי חוכמה של התמודדות עם חפיפה בצורה הכי הגונה ונאה: עם שמחה.

But I also understand that not all of life is a taste of tranquility. The blessing of tasty life is crowned with price exploration and search for eulogies. The juicy pomegranate is not as important as the laughter that came with it, or the life in Avraham. His life is the living comedy. His life, but not without jokes and comedy. His life, but not without the wisdom of dealing with overlap in the most fair and beautiful way: with joy.