"אברהם חיפש בפנקס התפריט שבפניו. מסיבו או אחרת, הוא הזמין חומוס במסעדה איטלקית מפוארת בלב תל אביב, ולא פחות מו גיבה המלצר."

Abraham searched through the menu in front of him. For one reason or another, he ordered hummus at a fancy Italian restaurant in the heart of Tel Aviv, much to the surprise of the waiter.

"חומוס? האם קראתי נכון?" מלצר צמרת מכתשית שאל בהלם, עיניו רחבות מהתמהה.

"Hummus? Did I read that correctly?" the bewildered waiter asked with wide eyes.

אברהם, בלי שום בושה, חזר על ההזמנה. "כן, חומוס. האם יש לכם חומוס כאן?" דבריכזו בוודאות, מביאים נוספת לפנים המשתוממות של המלצר.

Without any embarrassment, Abraham repeated his order. "Yes, hummus. Do you have hummus here?" he said with certainty, bringing an even more astonished look to the waiter's face.

המרענן שאלה, "אם אתה באמת רוצה חומוס, יש פה ליד מקום טוב לחומוס. אנחנו איטלקית מסעדה, אנחנו לא נותנים חומוס."

The waiter, taken aback, said, "If you really want hummus, there's a good hummus place nearby. We are an Italian restaurant, we don't serve hummus."

עם חיוך אינוצנטי, אברהם הגיב, "למה זה לא יכול להיות חומוס איטלקי?" משאלתו הגיונית הזו הגיעה עם שיפע של צחוק מהלקוחות. יעל, בשבילה איילתו הידידותית של אברהם, בעת עיונה בתפריט, לא נשארה מתומהת.

With an instant smile, Abraham replied, "Why can't it be Italian hummus?" His logical question was met with laughter from the other customers. Yael, Abraham's friendly companion, who was engrossed in the menu, was not surprised.

המלצר נצמד חסר מילים לרגע, מורהג, התריע זרוק וחשף חיוך מלא תמימות, "טוב, אברהם, אני אבקש מהשף. חומוס איטלקי, נראה מה הוא יכול לעשות." המסעדה שוב מלאה בצחוק כאשר המלצר הזז את משקף החסמים שלו ופנה למטבח.

The waiter, momentarily speechless, gestured, shrugged, and revealed an innocent smile. "Alright, Abraham, I will ask the chef. Italian hummus, let's see what he can do." The restaurant filled with laughter as the waiter adjusted his apron and headed to the kitchen.

לקוח שישב ליד התנסה באמירה, "אברהם, אתה הולך להפוך את העולם לטובה." איש מבולגן וססגוני אכן, אברהם חייך ואמר, "אם חומוס מקום במסעדה איטלקית, אני הולך להפתיע את כולם."

A customer sitting next to them tried a quip, "Abraham, you are going to make the world a better place." Indeed, an eccentric and quirky individual, Abraham smiled and said, "If hummus has a place in an Italian restaurant, I am going to surprise everyone."

חלף זמן קצר, השף הביא לאברהם מנה שהוא מזהה. "אז מה אני עושה, הנה לך שיפודי פולנטה במקום חומוס?" השף שאל בחיוך איטלקי אמיתי.

After a short while, the chef brought Abraham a dish he can recognize. "So, what do I do? Here, have some polenta skewers instead of hummus?" the chef asked with a genuine Italian smile.

את מבט ההתפעלות שלו עכשיו בדיוק כשאברהם הופתע על ידי המנה הטעימה. גורם ללקוחות לצחוק בשוב, לא משנה מה קרה, יום עם אברהם היה תמיד משעשע. מעט אפילו טעים.

His expression of astonishment was now precisely when Abraham was surprised by the tasty dish. It made the customers laugh again, no matter what happened, a day with Abraham was always entertaining. Even a little bit delicious.

בסוף, האיטלקים לא מניחים חומוס, אבל הפתעה הטעימה של שיפודי פולנטה הפכה את כולם לחייכנים. אברהם נשק יד השף, המלצר נעזר בצחוק והלקוחות מוצאים את היום שלהם בפתעוניות של יום שלמ. וכך, ההרפתקה של אברהם ויעל הייתה הסיפור של הערב, חומוס או לא, היה זה ראוי לזכור בבטחה.

In the end, Italians don't serve hummus, but the tasty surprise of polenta skewers made everyone smile. Abraham shook the chef's hand, the waiter relied on laughter, and the customers found their day in the unexpectedness of a whole day. And so, Abraham and Yael's adventure became the story of the evening, whether it was hummus or not, it was worth remembering for sure.