על קאמייה של שושנה מונחת השמלה הלבנה החדשה.

On a hot summer day, Shoshana's new white dress was laid out on the camellia bush.

מבחוץ, רעשי החלל של כיכר רבין בתל אביב או משייכים את שושנה אל המרכז העירוני התוסס.

From the outside, the bustling noises of Rabin Square in Tel Aviv seemed to be drawing Shoshana towards the vibrant city center.

היא באה למקום עם אברהם, אהובה, לשמוע מוזיקה בחינם באוויר הפתוח, ובעיקר להפתיעו בשמלה החדשה שקנתה.

She came to the place with Avraham, her beloved, to listen to free music in the open air and, most importantly, to surprise him with her new dress that she had bought.

הם עוברים דרך רחוב עמוס, מוכנים לחצות מרחבים עם מאה כוונות ואף הלם, אברהם הורס את המבחן.

They walked through a crowded street, ready to navigate through crowds with a hundred intentions and even some confusion, Avraham ruined the plan.

בטעות, גביע החומוס - שאותו רכשו מתחנת חומוס מקומית ליד הכיכר - הוותיק, חלקלק ושופע החל לטפל לעבר שמלה של שושנה.

Accidentally, the cup of hummus they had bought from a local hummus stand near the square spilled, clinked, and overflowed towards Shoshana's dress.

"אוי ואבוי, השמלה החדשה!" צווחה שושנה, מביטה במדהימה תוך כדי שמה פנים אחריותיות באברהם.

"Oh no, the new dress!" Shoshana cried out, looking at the tragic scene while casting responsible glances at Avraham.

החומוס הצהוב הפך את שמלתה הלבנה החדשה להסתורייה.

The yellow hummus turned her new white dress into a mystery.

אברהם, שהרגיש בצינור המקפא של ההלם, מסמיק, "אני... אני רק רציתי לעבור מכאן... אני ממש מצטער".

Avraham, feeling the frozen tube of numbness, stammered, "I... I just wanted to pass through here... I'm really sorry."

מבטו בנוסטלגיה על הקיבה המפוצצת תתא אנרגיה של חומוס הוא מסמנים את הבושה שלו.

His nostalgic gaze at the shattered splatters of hummus on the pavement indicated his embarrassment.

לאחר מספר דקות של שתיקה, שושנה מחייכת.

After a few minutes of silence, Shoshana smiled.

"זה בסדר, אברהם" היא אומרת.

"It's alright, Avraham," she said.

מה שלא נשבר, מזכיר שאנחנו הולכים למקום בו החיים מלאים כתמים.

"What doesn't break reminds us that we're going to a place where life is full of stains.

כל הכתמים המיותרים הללו - הם מה שהופך אותנו לאנושיים".

All these unnecessary stains are what make us human."

היא משך את חומוס משאריות החלק המקדימי של השמלה החדשה.

She grabbed a bit of hummus from the remnants on the front part of her new dress.

" עכשיו, זה רק חלק מהסיפור שלנו".

"Now, it's just part of our story."

הם ממשיכים להחזיק יד ביד, מחייכים בתוך האושר הפשוט שמצטמצם מהפסטיבל ברחבת כיכר רבין בתל אביב.

They continued holding hands, smiling amidst the simple happiness that diminished from the festival in Rabin Square in Tel Aviv.

החוויה כוללת מעט חומוס והרבה אהבה.

The experience included a little hummus and a lot of love.

בסוף, הם כתמים של שמחה בשלטים גדולים של החיים.

In the end, they were the stains of joy in the big signs of life.