אברהם תיכף הצטייר בחשיכה.

Abraham was about to disappear into the darkness.

ירושלים, העיר העתיקה, התמקמה לו כמו מבוך מושך.

Jerusalem, the ancient city, was like a captivating maze to him.

אחד אחר אחד, במפתה מאוושת, הוא התקדם באותות רחובותיה האבניים.

One after another, in its mysterious charm, he made his way through its stone streets.

המטרה שלו?

His goal?

דוכן הפלאפל האהוב עליו.

His beloved falafel stand.

צפרים קטנות כמו מסמרים שחקים, משתזפות בו ממצפים ללא תוכנית.

Little birds, like playful nails, would swoop down on him unexpectedly.

רחובות קשתיים הולכים ומתרחקים מהאור.

Rainbow-colored streets would recede into the darkness.

אברהם מרגיש את קולות העיר מתנדנדים באוזניו - ההמנון המזמרי של מתפללים, צלילי ג'אז נדנדים ממסילת של שקית פוליאתילן.

Abraham could feel the sounds of the city oscillating in his ears - the melodic anthem of praying, the swinging jazz tunes from a nearby polyethylene bag.

אך דוכן הפלאפל השאיפתי לגמרי הסתיר את עצמו.

But the ambitious falafel stand had completely concealed itself.

איפה נעלמה השולייה העל-חמה, הבצל הפקיע, והלחם הפשותי שלו?

Where did the warm pita, the crispy onions, and the fluffy bread go?

עם כל שנייה שחולפת, חרדתו התרחבה כמו צל.

With each passing second, his anxiety expanded like a shadow.

אך לפתע, הלא היא, ריח הקומין הפריחה לו לאף.

But suddenly, there it was, the smell of cumin reached his nose.

את הנחמה שהוא חיפש, הגיעה באותה הרגע.

The comfort he sought had arrived at that very moment.

אברהם פתאום משך נשימה עמוקה, את ריח התיבול שחסר לו והכיר לאיפה להתחמק.

Abraham suddenly took a deep breath, the aroma of the seasoning he was missing and recognized where to escape to.

הוא ניתן את פתיחת הראווה לצלם אותו בבהירות ובתשוקה.

He allowed himself the pleasure of opening the window, illuminating it and capturing it with enthusiasm.

הראש שלו הניף את השאיפות שלו, ותוך כדי דוחף הגלעין הטעים של סיפור משפחתי ישן, טשטש הקריאות והוזיא עם חיוך מרוכז.

His head lifted his aspirations, and while savoring the delicious bite of a traditional family story, he blurred out the noises and indulged with a focused smile.

את הערב הזה, אברהם לא היה רק לקוח של דוכן הפלאפל, אלא חלק ממשפחתו.

On this evening, Abraham was not just a customer of the falafel stand but a part of his family.