השמש הציפה ת'אביב באור דקיק, כפות התמרים שולפות צללים סיניים על שולי הרחובות, ומרים הרתיעה את החרף רק עם כוס קפה והחלום על מעין מפגש משפחתי.

The sun dipped the spring in delicate light, palm trees cast Chinese shadows on the edges of the streets, and Miriam only chased away the winter with a cup of coffee and dreams of a family reunion. When she entered the falafel shop, something slipped from the warm owner's face. "Dudu Ziona?" she said to the stall owner, without really waiting for an answer. His gray hair, earring, and thin "World Repair in Falafel!" sticker brought back memories in motion.

הבעלים, סטנלי, הוא צלם עם עבר מסעיר ומנה הפלאפל האהובה בעיר, נתקע במבט הקוסם של מרים. המילים נקנקו בתוך החנות, מיני מרובה של קומיות וסיפורים מרגשים. הם לא ידעו שזו טעות, וזה הפך להוצא לפועל מה שהיה אמור להישאר תיאורטי.

The owner, Stanley, was a photographer with an intriguing past and the beloved falafel joint in town. He was captivated by Miriam's enchanting gaze. Words echoed within the shop, a miniature stage of jokes and touching stories. They didn't know it was a mistake, and it turned into action what was supposed to remain theoretical.

מרים ראתה את החדר האחורי של החנות, שם נשקע סטנלי למלי אותה באוסף של סיפורים משותפים שהם "חוו". לחגוג יום ההולדת שלה שבעים שנה אחרי שהכול התרחש, הוזמה את כל העיר לסדנת פלאפל.

Miriam saw the back room of the shop, where Stanley immersed her in a collection of shared stories that they "experienced." To celebrate her seventieth birthday, long after everything had happened, she invited the entire town to a falafel workshop.

ליהנה מהשקפים של המים המתמטים ברגלה של לחימה נרוודה. לחגוג את רווקת הממתינה לה עונג של שלום, מהשחר של בית חבד עם המנשה של דיוק עיניים.

To enjoy the spectacles of the perplexing water at her battle-worn feet. To celebrate the awaited peace of her widowhood, from the dawn of the Chabad house with the precision of her eyes.

גם כשמרים גילתה שטעתה, שסטנלי אינו בן הדודה שלה, היא לא התרגשה כל כך. היא חרפנה את הסבלנות שלה למה שנותר מהיום, מכיוון שהחוויה גיאה כבר את השווי שלה. מרים נסעה להבית, שמחה מאחר ותפיסתה ערמומית שהעיר מסתתרת כל כך הרבה סודות, מסודות הפלאפל של סטנלי ועד דודה לא ידועה שבהחלט כבר קיימת במקום אחר בעיר.

Even when Miriam discovered her mistake, that Stanley was not her cousin, she wasn't too excited. She blasphemed her patience for what remained of the day, since the misadventure had already misaligned her equilibrium. Miriam journeyed home, happy because her intuitive grasp revealed that the city hides so many secrets, from Stanley's falafel secrets to an unknown cousin that definitely already exists elsewhere in town.

יתר מכך, מרים התרגשה מהמרכזיות שגילתה בחייו של סטנלי. זו היא כמשא ומתן של כבוד מופתי ואת ההתרסה העיקש של החיים. מרים יצאה מהחנות של סטנלי מרובה בתהילה למחנה הבא שלה, שהגביה אותה מאסיף חייה היומיומיים.

Moreover, Miriam was excited about the centrality she discovered in Stanley's life. It was a give and take of perfect honor and the stubborn persistence of life. Miriam left Stanley's shop brimming with enthusiasm for her next camp, which raised her above her daily routine.