בסמטאות המוצפנות של שוק הכרמל, אביב זיהה את עצמו מאבד שוליים.

In the hidden alleys of the Carmel Market, Aviv found himself lost.

אחוז בסל אחד למינו של לחם חלה טרי, כל חלה מחבקת את החלה השכנה לה במסיכה של שמנת קקאו, אביב ניסה לנווט בין הדוכנים הגבוהים, התוך דגניות של דברים מכל הסוגים.

Holding a unique basket of freshly baked challah bread, each loaf hugging its neighboring loaf with a mask of cocoa cream, Aviv tried to navigate through the tall stalls filled with various goods.

אולי היה רק מבחר לו בגובה המגדל קצת יותר מתוך הציפיוה לשמר את החלות מהיפתות, אבל אביב לא הולך להוריד מרבה.

Perhaps it was only his selection from the highest tower that slightly separated him from the expectation of preserving the beautiful challah, but Aviv was not going to lower his standards.

הוא בחר חלה טריה לשעת שבת.

He chose a fresh challah for Shabbat.

החסר באוריינטציה שלו במרחב היתה האחריות הקטנה שלו.

His lack of orientation was offset by his small responsibility.

התיירים והמקומיים שהתקיימו בחנויות המזון החדשות, חייכו ונתנו לו שטח להתארגן.

The tourists and locals who crowded the new food shops smiled and gave him space to organize himself.

אפילו הליצנים שמכרו תכשיטים מזהב מזויף ותמונות סדרניות צבאו לעברו בכדי שלא יפגע בסחורותיהם.

Even the vendors who sold counterfeit gold jewelry and kitschy pictures veered away from him to avoid damaging their merchandise.

אבל אביב היה מתמקד במשימה שלו, נער סבור שהוא במנהרה צרה אל מול המגדל שלו, ונמנע מהסבוב או מהתנודה.

But Aviv was focused on his mission, a young boy convinced that he was in a narrow tunnel facing his own tower, and he avoided turning or wavering.

ההרפתקה הפשוטה הקטנה שלו הצליחה להשיג עצת טיפוס.

His simple little adventure managed to attain a climbing tip.

הסחויות מדעי הנפש במרכז שלו, הרגשת הסבלנות ואמונת הדרך שחזרו ונשנו את תשוקתו לצאת בשלום מהסיטואציה.

The depths of psychology in his center, the sense of patience and belief in the path, revisited and transformed his determination to safely navigate the situation.

אבל מעל כל מה שהוא עלה, הוא החליט לא לוותר.

But above all else, he decided not to give up.

וכזה, בערב שבת הכנני, אביב החל לראות את הסוף של השוק.

And with that, on a peaceful Saturday evening, Aviv began to see the end of the market.

הוא עשה רגע אחד גדול, מנווט עם המגדל שלו מחויב לתוך כדי שהוא מגיח לכניסת הדירה שלו.

He made one big moment, navigating with his committed tower until he reached the entrance of his apartment.

כדי לחגוג ניצוחו, הוא הוריד רגל אחת ואז את השנייה, בקפיצה של ביטחון.

To celebrate his victory, he lifted one foot and then the other with a confident leap.

החלות נשארו עם שלמותן, בייצור של חלה שהיה לדעתו לכל רוח.

The challah loaves remained intact, in the production of a challah that he believed captured the spirit of all.

בחיוך רחב, אביב האזין לשיר הזיקוקים שחגגו עם שלום את הרגע.

With a wide smile, Aviv listened to the song of the seagulls celebrating the moment with peace.