בין גורדי השחקים של תל אביב, המסעדה המפוארת הזו היא שלבת שם בוהמי בחלל מודרני.

Among the skyscrapers of Tel Aviv, this luxurious restaurant stands out in a modern space.

יצחק, מלצר הראשי, אף פעם לא צפה בזה שיקרה.

Yitzhak, the head waiter, never expected this to happen.

אביגיל, לבושה בשמלת חופש חוליה, הסתכלה בהפתעה.

Abigail, dressed in a casual summer dress, looked surprised.

היא הרגישה ברגל איזשהו משקל.

She felt something on her foot.

היא התייחסה במחמאות להערה שלה לבראה של יצחק.

She complimented Yitzhak on her comment about her shoe.

"אני כל כך מצטערת," אמרה.

"I'm so sorry," she said.

"שכחתי שהיא מולי.

"I forgot it was in front of me."

" היא הצביעה לעז משענת על מדרגה בכניסה למסעדה.

She pointed to a horseshoe on a step at the entrance to the restaurant.

יצחק התעלם מהנסיגה השאה שבתוךו.

Yitzhak ignored the awkward situation he was in.

הוא הסתכל בחייכה, ואם אתה לא ידעת שמאחורי החיוך הגדול הזה היא העז שלה, אתה היית חושב שהיא חפיפית מטבע.

He smiled, and if you didn't know that behind that big smile was her audacity, you would think she was a double-sided coin.

"אין בעיה," אמר יצחק.

"No problem," Yitzhak said.

הוא הרגיש את המילים יוצאות מתוך פיו בזריזות בלתי טבעית.

He felt the words coming out of his mouth unnaturally fast.

ובנימה, כאוס נוצר.

And chaos ensued.

אביגיל היתה מבולבלת וניסתה לבלום את העז שנבהל ורצה לכל הכיוונים.

Abigail was confused and tried to control her audacity, which was agitated and wanted to go in all directions.

הגורמיה הזדעזעו.

The customers were disgusted.

יצחק, למרות הפניקה, ניסה לשמור על שלווה.

Yitzhak, despite his panic, tried to maintain his composure.

מצד שני, אביגיל הצליחה לתפוס את העז ולהוציא אותו מהמסעדה.

On the other hand, Abigail managed to catch her audacity and take it out of the restaurant.

היא עברה כמה דקות בחיצונים, מנסה להקניט את העז שלה, ואז חזרה למסעדה.

She spent a few minutes outside, trying to calm her audacity, and then returned to the restaurant.

"אני כל כך מצטערת," היא אמרה ליצחק בתחילת הסוף.

"I'm so sorry," she said to Yitzhak at the beginning of the end.

"אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב.

"I promise it won't happen again."

"ובוהן באותו ערב, בוסר בתוך מסעדה, החייך יצחק לאביגיל.

And that same evening, inside the restaurant, Yitzhak smiled at Abigail.

"אני מניח שזה הרפתקה שלא אשכח," אמר יצחק, מתמקד באביגיל.

"I suppose this is an adventure I won't forget," Yitzhak said, focusing on Abigail.

"אבל אל תדאג, אני מאמין שלא השפיע זה על השירות.

"But don't worry, I believe it didn't affect the service."

"אביגיל החייכה.

Abigail smiled.

השיקייה האירונית שפגשה את הים תחת האור הנמוך של השקיעה הכתומה על פני החוף התל אביבי פתחה את הדלת לחוויות חדשות, אפשר אפילו לחברות.

The ironic atmosphere that met the sea under the low light of the orange sunset on the Tel Aviv beach opened the door to new experiences, maybe even to friendship.