שמו שלמה.

His name was Shlomo.

בעל מבט ענק שהתרומם מעל הראש שלו וספג בחובו את מרתק שחקי השמים של תל-אביב.

He had a towering gaze that reached above his head and absorbed the fascinating skyscape of Tel Aviv.

הם היו גדולים באפרתגול, מתמזגים בחומק עם האורזון, ובינתיים שלמה, זה שאחז בחלום להזמין את כל המנות בחומוסיה, נערך למסע.

They were great In Afula, merging harmoniously with the horizon, and in the meantime, Shlomo, the one who dreamed of ordering all the dishes in the hummus restaurant, prepared for a journey.

הבוקר הקיף את שלמה כהלה פארחיסית.

The morning enveloped Shlomo with Parisian elegance.

הוא יצא מביתו ברחוב ביאליק והיפך מיד לשמאל אל הכיוון של החומוסיה.

He left his house on Bialik Street and immediately turned left towards the direction of the hummus restaurant.

באוויר התרגיש את האכילסיות של הים, שיכוח כלבים מרחוק וריח של תפוזים בוסרים על העץ.

In the air, he felt the Achilles' tendon of the sea, the distant barking of dogs, and the scent of juicing oranges on the tree.

היו אפשרויות בלתי מספרת להתאבד, אך כל אחת מהן נדחתה בחריף במחשבה על האפשרות לחוות את כל המנות בחומוסיה.

Countless options for suicide presented themselves, but each one was harshly dismissed at the thought of the possibility of experiencing all the dishes in the hummus restaurant.

בכניסה לחומוסיה קולו של שלמה החלש, פספס את תוף האוזניים של המלצר.

In entering the hummus restaurant, Shlomo's voice faltered, missing the waiter's ear drum.

בניסיון השני, אף המלצר לא העסיק את עצמו להסתיר את ההלם.

On the second attempt, the waiter did not bother to conceal his astonishment.

"את כל המנות?

"All the dishes?"

" שאל המלצר, מחייך בלא אמונה.

the waiter asked incredulously.

"את כל המנות," אישר שלמה תוך כדי מטיפת רעיונות לראשה של הלימונדה הקירורית שלפניו.

"All the dishes," Shlomo confirmed, while a cascade of ideas rained upon the cold lemonade in front of him.

החומוס ביאליק חפר את ביתו בבטן של שלמה.

The hummus in Bialik burrowed into Shlomo's stomach.

לדעתו גם אחרים, הטחינה והטעימים השונים.

He tasted the crushed chickpeas and the different flavors.

כל פומבייה של מנה הייתה אירוע.

Every dish's appearance was an event.

הזמנתו של שלמה היתה ברבור ביום של החומוסיה, במ העסוק, הרעש, המרכזית של העיר.

Shlomo's order was a chorus on the day of the hummus restaurant, amid the hustle, noise, and central hub of the city.

מעט אחרי הצהרים הגיע שלמה למנה האחרונה – מנת השקשוקה.

Shortly after noon, Shlomo arrived at the last dish – the shakshuka.

הצנזורה הפנימית שלו הוסרה ובצורה חסרת תקנה חגג שלמה את מנת השקשוקה והשאיר את הצלחת ריקה כמעט.

His internal censorship was removed, and in an irregular manner, Shlomo celebrated the shakshuka dish, leaving the plate almost empty.

שלמה שוב חזר לביתו ברחוב ביאליק.

Shlomo returned home again on Bialik Street.

נערך למסע השני של הלילה, עמוס בטעמים חדשים וחוויות מיוחדות.

He prepared for the second journey of the night, filled with new tastes and unique experiences.

נמשך בתודעה שהצליח לסיים את מה שהגדיר לעצמו, ושמח בעובדה שיש עתיד לחומוסיה שוב.

He continued on with the consciousness that he succeeded in finishing what he set out to do, and he rejoiced in the fact that there was a future for the hummus restaurant.

אך אולי בפעם הבאה לא כל המנות, אלא רק את האהובה ביותר.

But perhaps next time, not all the dishes, only the most beloved one.

ושלמה ידע שהשקשוקה, זו המנה האהובה.

And Shlomo knew that shakshuka was the favorite dish.

חיוך קטן שקע על פניו, הראש קל מרוב האושר, שלמה ישן.

A small smile appeared on his face, his head light with happiness, and Shlomo fell asleep.