בהדרדרות השמש מעל קו האופק בתל אביב, אנשים משלימים את תחילתו של פסטיבל האוכל ברחובות.

In the fading sunlight above the horizon in Tel Aviv, people are completing the beginning of the food festival on the streets.

באוויר מלא התרגשות, המנגנונים של המשחקים חוללים, משחקי המים מתיזים את מים ההקלה, והאנשים זולגים מיידית אל אוהלי האוכל החומים שמוצעים להם מכל עבר.

In the air filled with excitement, the mechanisms of the games are buzzing, water games are spraying relief water, and people flock immediately to the warm food tents offered to them from all directions.

באזור הפלאפל, איפה שהקלילים של הפיתות החמות ממלאים את האוויר, אברהם חש בלבו התרגשות.

In the falafel area, where the fragrance of the warm pitas fills the air, Avraham feels excitement in his heart.

אם הוא אכן יצליח לנצח בתחרות אכילת הפלאפל החשובה, אותה קללה היום, הוא יהיה להיסטוריה.

If he manages to win the important falafel eating competition, which cursed him today, he will go down in history.

תמר ויעל עומדות בצד, צוחקות ועונות בעונג את קניות הפלאפל שלהן.

Tamar and Yael stand by, laughing and enjoying their falafel purchases.

הן יודעות שהן לא הגיעו לכאן בגלל התחרות.

They know that they didn't come here because of the competition.

הן פשוט באו לבלות בפסטיבל.

They simply came to have fun at the festival.

עם זאת, לראות את אברהם, חברן המחוספס, מתמודד עם פלאפל אינסוף יכל היה להוות יום משעשע לזכר.

However, seeing Avraham, their gruff friend, dealing with endless falafel could make for an entertaining day to remember.

אך השקט החליפו הצחוקים כאשר חומוס גשר דרך ביצותיו של אברהם, מציף על חולצתו הבהירה.

But the quietness was replaced by laughter when hummus bridged through Avraham's nostrils, making a mess on his light-colored shirt.

אברהם תקע טיסה, הלהט מסתכל על המנות והאופנה החדשנית שלו.

Avraham sniffed, the highlight looking at his plates and his new fashion.

מהצד, תמר ויעל מתפקקות מצחוק.

From the side, Tamar and Yael burst into laughter.

יעל מחזיקה בצדיה מרוב להקות שהיא מנפנפת, ותמר כמעט מושך תוך שהיא מראה את כך שאין לה אוויר לנשים.

Yael holds her sides from excessive laughter, and Tamar almost suffocates while gesturing that she has no air left for laughter.

אף אחד מהם לא מתרגש ממה שקורה לו.

None of them are excited about what is happening to him.

במקום להתבייש, אברהם בחר למרוח את החומוס הנפל שלו על חולצתו, כאילו היה מדובר בקרמיקה, ונמשך בתחרות.

Instead of being embarrassed, Avraham chose to spread his fallen hummus on his shirt, as if it were pottery, and continued with the competition.

ראשיהם של הנשים התנענעו, והרעש מרחפה מחדש, השמש זרחה, והחיים שלהם זרחו בתוך העיר.

Their heads shook, and the buzzing resumed, the sun rose, and their lives blossomed within the city.

למרות שאברהם לא ניצח בתחרות, הוא עשה משהו חשוב יותר - הוא הביא שמחה וצחוק לתוך לבבותם של יעל ותמר.

Although Avraham didn't win the competition, he did something more important - he brought joy and laughter into the hearts of Yael and Tamar.

והם עימדו שם, באמצע הגורל שלהם, באמצע התל אביבי, מבינים את החשיבות של לבלות את החיים עם אנשים שהם אוביקטים.

And they stood there, in the midst of their destiny, in the middle of Tel Aviv, understanding the importance of living life with people who are not objects.