השמש הייתה בהירה בשמיים הכחולים של תל-אביב כאשר אברהם, תייר בינלאומי עם מחרוזת של מטבעות שונים, הגיע למחלף המאומץ של רחוב אלנבי. בעיניו הים, באזניו התרבוץ, באף שיריית האוויר המלוח של הים התיכון. סביבו מסתערבות של שפות, צבעים ומבחר ניחוחות, אך דבר אחד התייחס לו מאוד - משטר הפלאפל שעומד ממש לידו.

The sun was shining brightly in the blue skies of Tel Aviv when Abraham, an international tourist with a string of different coins, arrived at the bustling intersection of Allenby Street. In his eyes, the sea; in his ears, the traffic; in his nose, the salty Mediterranean breeze. Surrounding him were a medley of languages, colors, and a variety of scents, but one thing caught his attention the most - the falafel stand right next to him.

אברהם, מחניך מאמין בתרבויות, התייצב מול דוכן הפלאפל וניסה להזמין את המנה הנהדרת שהתקיימה בפניו. "אחד פלאפל, בבקשה," הוא אמר, אך במקום להגיד "פלאפל," הגיד "גמל".

Abraham, a believer in cultures, stood in front of the falafel stand and attempted to order the wonderful dish that lay before him. "One falafel, please," he said, but instead of saying "falafel," he said "camel."

מרים, בעלת הדוכן, עמדה שם בהשתאות. האם התייר הזר מבקש את הפלאפל שלה או גמל? אף לא היו לה גמלים למכירה. היא ראתה את הבהלה שבמובהקת על פני אברהם כאשר היא שאלה: "גמל? אתה רוצה גמל?".

Miriam, the owner of the stand, stood there in astonishment. Did the foreign tourist really want her falafel or a camel? She didn't even have camels for sale. She saw the confusion clearly on Abraham's face when she asked, "Camel? Do you want a camel?"

הבהלה והתמהה שהובילו את אברהם לעמוד שם עם האף הקמוט היה חסר תקדים, אך אז התקנה חיוך. גמל, פלאפל... הם נשמעים דומים לשפתו. הוא חייך בחזרה למרים ואמר, "לא, אני אמרתי פלאפל!"

The confusion and bewilderment that led Abraham to stand there with a puzzled look was unprecedented, but then a smile emerged. Camel, falafel... they sounded similar to his ears. He smiled back at Miriam and said, "No, I said falafel!"

מרים צחקה והתחילה לטבל קורות פלאפל בקופיציים לשמן המרתיח. "תזהר, אברהם," אמרה בחיוך, "מהיום, אתה לא תשכח את מילה הזו."

Miriam laughed and began dipping falafel balls into the boiling oil. "Be careful, Abraham," she said with a smile, "from now on, you won't forget this word."

וכך סיפור ה"פלאפל-גמל" של אברהם ומרים הפך לאנקדוטה משפחתית מוקרת. את סיום היום הם חיגגו בחוף הים, אחרי פלאפלים, שחקים וגלים. השמש הורידה את הראש, אברהם לחם מלח מהקינוח הפלאפל, הים התכתש בשקט. תל אביב, כך הם הבינו, מספיקה לאחד תייר ומקומית בחוויה משווה לחיים.

And so, the story of Abraham and Miriam's "falafel-camel" became a cherished family anecdote. They celebrated the end of the day on the beach, after falafels, laughter, and waves. The sun lowered its head, Abraham tasted the salt from the falafel's sauce, and the sea calmed down. Tel Aviv, they realized, was enough for a tourist and a local to share an experience that was equal to a lifetime.