נועה, אביב ואריאלה היו שלושה ילדים שרק חיכו לחג האהוב עליהם ביותר, פורים.

Noa, Aviv, and Ariella were three children who eagerly awaited their favorite holiday, Purim.

הם היו השכנים המוכרים את תחפושתם כבר בינואר גם אם פורים היה במרץ.

They were already planning their costumes in January, even though Purim was in March.

עשד, מיד אחרי חג הנורא, הם התחילו לתכנן.

Immediately after the terrible holiday, they began to plan.

אילו תחפושות יהיו להם השנה?

What costumes would they have this year?

ואיזה תוכניות לכיף הם יגיעו לחגיגות התחפושות השונות שעירם, תל אביב, מציעה?

And which fun activities would they attend at the various costume celebrations that their city, Tel Aviv, offered?

האם הם יצליחו למצוא את עצמם מתוך ההמון של ילדים?

Would they be able to find themselves amidst the crowd of children?

והם נשאו למחנה.

And off they went to the parade.

אביב בחר להתחפש לאליהו הנביא המתקין את כלי הנקיון.

Aviv chose to dress up as Elijah the prophet who cleans the dishes.

נועה בחרה להתחפש לגאוונדה.

Noa chose to dress up as a panda.

ואריאלה, המינימליסטית ביותר מהם, בחרה להתחפש לתרנגולת.

And Ariella, the most minimalist of them, chose to dress up as a chicken.

השלישיה,נשאו לצעדה ברחובות המרכזיים של תל אביב, שהפכו למהלך רגליים, המאוכלס בצורדים מעטפות שוקולית לועזים.

The trio marched through the main streets of Tel Aviv, which had turned into pedestrian areas filled with foreign chocolate wrappers.

אך באחד הרחובות, בין אחד הריקודים לשני, השלושה נפרדו.

But on one of the streets, between one dance and another, the three got separated.

נועה הגאוונדה, בדרעך לראשונה, התפזרה לבכות.

Noa, the panda, started sobbing.

שבתי, הפרונטאלי, פך את הבכי בשחוק, ואביב הנאבט ניסה להוציא אתהעיניים מהמים כדי למצוא את הדרך חזרה.

Shavit, the mischievous, turned her crying into laughter, and Aviv, the quick-witted, tried to wipe her tears to find the way back.

אך כאשר הלילה התחיל להנחית את הצלליו על העיר החיפושים, הילדים התאספו שוב.

But as the night began to cast its shadows over the city, the children gathered again.

הם מצאו את עצמם באחד הרחובות הפחות מוכרים להם מתל אביב, אך מצאו את הדרך בחזרה לביתם בעזרת תכנית המסלול ששמרו יחד.

They found themselves on one of the less familiar streets to them in Tel Aviv, but managed to find their way back home with the help of the route they had kept together.

הם שכבו עם חיוכים על הפנים.

They went to sleep with smiles on their faces.

פורים היה מהמם.

Purim was amazing.

הם חחו.

They laughed.

ותהיה להם סיפור מדהים לספר לחבריהם בבית הספר.

And they would have an incredible story to tell their friends at school.

אביב, נועה, ואריאלה יזכורו לכאורה חגיגת פורים הזו כאחת המרשימות והצנועות שעברו על פניהם.

Aviv, Noa, and Ariella would remember this Purim celebration as one of the most impressive and modest ones they experienced.

אפשר לומר שעם מסיים סיפורים שמתחיל מבחינה מרכזית וגומרם בעשרות מחוות דף.

One could say that a story that starts from a central point and concludes with dozens of page-long adventures has come to an end.