"החמסה המנוצצת חטף את מבטו של אברהם ברגע שהכניס את רגלו לחנות הפלאפל."

The sparkling necklace caught Abraham's eye as he entered the falafel shop.

"אותה חצר פשוטה שבה עמד הדוכן הישן כל כך מכירה לו."

The same simple courtyard where the old stall stood was so familiar to him.

"מה אתה אומר, אחי?" שאל המוכר ברב-קורת.

"What do you say, brother?" the vendor asked cheerfully.

אברהם הכניס את ידו לכיסו, הוציא דף הזמנה – ואז פתאום החל לפאניקה.

Abraham put his hand in his pocket, took out the order slip, and suddenly began to panic.

נסייתו לדבר בערבית שוטפת שאילף בחוגי השפות של האוניברסיטה העברית לא הייתה מיטב הצלחות.

His attempt to speak fluent Arabic, the language of the Hebrew University's language department, was not very successful.

"אני רוצה… פלא… פלא…" התחיל לגמגם אברהם.

"I want... falafel... falafel..." Abraham stammered.

סביבו המבטים החדו.

The gazes around him sharpened.

המוכר, התכיל בפנים, התיישב בכיסא הפשוט שצאצאיו קנו לו.

The vendor, containing himself, sat on the modest chair his offspring had bought him.

הכי שקט באזור הרשעי החל מחידת חום, עד כדי כך שמנזל התערובת בתנור התחיל לטפות ברעש.

The calmest place in the bustling area suddenly became heated, to the point where the mixture in the oven began to drip with noise.

אז מאחורי אברהם דף צחוק פרץ חזק.

Then, behind Abraham, a burst of laughter erupted loudly.

יעל, צעירה תקציבנית, עמדה שם עם טלמוד שבאקשף האשכנזי ביד וראשה מבוססים בבלונדיני שיערותייה.

Yael, a young accountant, stood there with a Talmud in her hand and her permed hair bobbing.

ונש סבלנות.

She was patiently annoyed.

הצחוק שלה כל כך דק שכמעט ולא שמעו אותו.

Her laughter was so delicate that it was almost unheard.

תוך כדי שיכשיכה כדימה מעט חמלה לחבר האימפוטנט של שפה.

While chuckling, she showed a little sympathy for the speech-impaired friend.

היא המשיכה וכינסה בהתקפה אחת מעטפת את כל הצחוקים שנלקחים ממנה.

She continued and gathered all the jokes taken from her in one envelope.

"החבר שלך!" היא קראה למוכר המבולבל.

"Your friend!" she called to the bewildered vendor.

"הוא רוצה פלאפל, עם חצילים ומלף!"

"He wants falafel with eggplant and tahini!"

המוכר התעורר מכאבדו, נפל סביבו צחוק...

The vendor woke up from his daze and fell into laughter...

לבסוף, למרות האישופ הפתאומי, המוכר השוטף דמעות התחיל להכין את הפלאפל.

Finally, despite the sudden embarrassment, the flushed vendor began preparing the falafel.

אברהם עמד שם בשתייה, מנסה להבהיר את מתנות פניו.

Abraham stood there blushing, trying to clarify the gifts on his face.

אזוי עם כל הכאב, והציפייה לתיקון, עם עיניים מלאות תמימות מגהץ את השקט.

With all the pain and expectations for improvement, with innocent eyes, he pressed for silence.

כשהמשלוח הגיע, יעל כבר הוזמנה לספסל לצדו.

When the order arrived, Yael had already been invited to sit next to him.

הם ישבו שם ביחד, נשנשים פלאפל עם החיים ממשיכים להתגלגל מסביב.

They sat together, munching falafel, as life continued to roll around them.

בתוך הכאוס, במקלחת הצחוק שהתעוררה בהם, מצאו את הרגעים האלה של שלווה וקהל נושאים בשקט מנות פלאפל מופתעות.

Within the chaos, in the shower of laughter that awakened in them, they found these moments of peace, and a crowd of subjects quietly surprised at falafel dishes.

סערה שבאה והולכת - כשהשמש נשקה את האוויר בפניה, נתנה להם זמן להתאושש מהאירועים.

A passing storm - when the sun kissed the air in its farewell, it gave them time to recover from the events.

בסופו של דבר, אפשר להחליט שאין מה לעשות לשפה - זו רק מילים, והאדם הוא יותר מזה.

In the end, it could be decided that there was nothing to be done about speech - it's just words, and a person is more than that.