בבוקר היפהפה בירושלים, בבית הקפה הצפוף שעל המדרגות שוליים לרחוב המרכזי, היו יושבים אברהם, דוד ומרים.

On a beautiful morning in Jerusalem, in the crowded café on the side steps of the main street, sat Avraham, David, and Miriam.

אברהם, חבר הטוב של דוד ומרים, אבי שלושה ובעלו של אישה מופתחת, היה אדם נמרץ, אך חריף וחסר פשאים.

Avraham, David and Miriam's good friend, a father of three and husband to a sophisticated woman, was a diligent but sharp and straightforward person.

הם כמעט ולא שמו לב לרותח ההולך וגובר ברחוב, מרוכזים על צלחות הפלאפל שלהם שהיו מלאות ברוטב.

They hardly paid attention to the brewing commotion on the street, focused on their falafel plates, which were filled with sauce.

בין מנת התלתלים של אברהם לקלחת דוד, רחף דינאמי אף כי שובן.

Between Avraham's swirling forkfuls and David's bite, a dynamic sauce even splattered.

מרים, אשת מראה נדיבה ובעלת חיוך ילדותי, בילתה את הבוקר בנסיעה לבית הקפה, מנהלת שיחות רבות ומעניינות עם שני החברים.

Miriam, an elegant woman with a childish smile, spent the morning traveling to the café, engaging in many interesting conversations with both friends.

אברהם הסגיר את עיניו ונשא את הפלאפל המלא רוטב לפיו.

Avraham closed his eyes and brought the sauce-filled falafel towards his mouth.

לפתע, הרוטב היותר מדי תסיסי שפלוט ממנו הפליט קרית שארת על חולצתו של דוד, האיש בעל התיק שוק מרוטט.

Suddenly, the overly fermented sauce dripped from it and landed as a blotch on David's shirt, the man with the messy bag.

השלווה החופשית שלכל היותר הפסיקה להתעצם.

The peaceful atmosphere was abruptly disrupted.

דוד, החבר האירוני והנבון, הבחין בכתם על חולצתו, ואיומנה של מרים בגניבת בטן אישרה דעתו.

David, the sarcastic and clever friend, noticed the stain on his shirt and Miriam's threatening expression confirmed his suspicion of belly theft.

אברהם צחק, דוד התקשר, ומרים ניסתה לחסל את האשליה של המצב.

Avraham laughed, David made a sarcastic remark, and Miriam tried to defuse the tension.

אבל הדניםה האינטנסיבית בנושא הרוטב המופקר אפשרה לאף סיפור להתפות.

But the intense discussions about the messy sauce allowed for no story to be disregarded.

אחרי דיבריב חפים, דוד אמר: "אם אף אחד לא מרגיש שאשמה שלו, אני אניח שהרוטב הזה פשוט עלה מתוך השמים!"

After some argument-free banter, David said, "If no one feels guilty, I guess this sauce just fell from the heavens!"

אברהם צחק שוב, מרים החמיאה לו על המצחיק שבו, ובית הקפה חזר להרפתק האופייני לו מתמיד.

Avraham laughed again, and Miriam praised him for his humor, and the café returned to its usual adventurous vibe.

ניכר היה, שאף אחד לא התכוון לפתוח מלחמה על כתם רוטב, ואין ספק שהשלום נראה אפשרי אם יצא את הקונפליקט באופן הומוריסטי וגם מעט נמוך.

It was evident that no one planned to start a war over a sauce stain, and undoubtedly peace seemed possible if the conflict was resolved humorously and with a hint of humility.

למדוח שוב טייבוב של צמת הרמוזר הכביר, כולם התעלפו בעת מצחיקם המרעיז, ותינוקות וזה אלה שרק דקה לפני קנו קסם.

As the flurry of the bustling intersection subsided once again, everyone shrugged off their troublesome thoughts, and infants and even the elderly found magic just a minute before.