"בשמש הבוערת של תל אביב, שלושה דמויות התערערו על ספסל עץ המתנוונה מרוב השנים, אדם, טליה ויצחק. הם מסתכלים על הים הזורח מהמרחק, כאשר אדם וטליה מביטים ביצחק בתקווה.

On a scorching sun of Tel Aviv, three figures settled on a worn-out wooden bench, Adam, Talya, and Yitzhak. They gaze at the rising sea from a distance, as Adam and Talya look at Yitzhak hopefully.

"אדם, דמות בעלת קילופים חברתיים ידועים, מניח את ידו המרופטת על ברך יצחק. "הלו, יצחק..." הוא מתחיל, מנסה לחפש את הגוונים המדויקים של השפה העברית במוחו. "מספר לך... אותנו... בדיחה מצחיקה."

Adam, a person known for his social barriers, lays his scarred hand on Yitzhak's knee. "Hello, Yitzhak..." he begins, trying to find the precise shades of the Hebrew language in his mind. "Let me tell you... a funny joke about us."

אדם מחבט את פיו, מביט בטליה בבקשה לעזרה. היא מחייכת, עצמה בגיל הרך מדברת עברית, ואף עם המבטא השגוי היא מרגישה בנוח. היא מדמיינת גם שאדם והיא מופיעים בלוח המופעים הגדול של עיר הפנינים, תל אביב.

Adam bites his lip, looks at Talya, and begs for help. She smiles, speaking Hebrew at a young age, and even with the wrong accent, she feels comfortable. She also imagines that Adam and she appear in the grand performance of the "City of Pearls," Tel Aviv.

טליה, שהשקפה שלה כל כך נוצצת, משתוללת: "מדובר על שלושה אנשים שהלכו לקניות. אחד מהם מונה החשבונות... שניים המעורבים ביכולות מתמטיות שלו. אני מילטה את הקולח הלא מנומס" ופה היא מפגרת בצחוקים, "'דה מעורבים ביכולות מתמטיות שלו'! מה זה אומר?" היא מתהדרת להם.

Talya, with her sparkling glasses, bursts out, "It's about three people who went shopping. One of them is a bookkeeper... two are involved in his mathematical abilities. I'm butchering the impolite jargon," and here she erupts in laughter, "'involved in his mathematical abilities'! What does that mean?" she boasts to them.

אפשר היה לשמוע את שקיעת השמש מבעד לצחוק שלהם, כאילו הקולות שלהם מתרועעים את תל אביב למשך הערב. הם שמעו את הים מאחוריהם, את הלהקת המרים מהמרחק, את הקרני עין השמש נכותות מעט מאחורי הפלמח.

One could hear the sunset through their laughter, as if their voices were resonating throughout Tel Aviv for the evening. They heard the sea behind them, the distant sound of the band, the sun's blind pigmentation peering through the palm fronds.

"אה... ההשקפה שלי... התנגשה," גמגם אדם, משתדל להחמיא לטליה אחרי בדיחה המתפשרת שלה. זה עשה את העבודה. יצחק פרץ בצחוק, כלל את טליה ואדם בחיבוק חם.

"Ah... my glasses... they clashed," stutters Adam, trying to compliment Talya after her compromising joke. It did the trick. Yitzhak bursts into laughter, embracing Talya and Adam warmly.

אז בהם הסיפור: אהבה לא משנה כמה אתה זקוק לה. ואהבת החיים, למדי יום, משאירה בך את החיוך הרחב.

So, here's the story: Love no matter how much you need it. And the love of life, somewhat every day, leaves you with a wide smile.