מבעד לחלונה של דירתו ברחוב בן יהודה, אברהם מניח סמיילי קטן מאושר.

Through the window of his apartment on Ben Yehuda Street, Avraham places a small, happy smiley face.

תל אביב מתהדרת תחת השמש, הים מזהיר בטורקיז והאוויר מלא בניחוח מלח ים.

Tel Aviv boasts under the sun, the sea glistening in turquoise, and the air filled with the scent of sea salt.

הוא אוחז במכשיר הטלפון שלו, יעדו פשוט - להזמין פיצה לארוחת ערב.

He clutches his phone, his goal simple - to order pizza for dinner.

אברהם מהדהד בהתרסה, "אחת משלימה עם הכל, בבקשה".

Avraham echoes with impatience, "One with everything, please."

כנראה שעיניו הן גדולות מאוד, אבל בצד השני של השיחה, מישהו מכריז, "אישור, בעוד חצי שעה היא אצלך".

It seems his eyes are very large, but on the other side of the conversation, someone declares, "Confirmation, it will be with you in half an hour."

חיוך מרחיב תנופת פניו.

A wide smile spreads across his face.

אברהם מרגיש ניצחון בקרב שייך ליום של משרדיות.

Avraham feels victorious in his battle belonging to the office workers' day.

אך כאשר הוא פותח את הדלת, מולו נעשתה קיטור.

But as he opens the door, a rush of smoke greets him.

פיצה עצומה, בנה ממציאת הלחמניה ממלא חלליו הצרים של הנישה שלו.

A giant pizza, built from the invention of the pita filling his narrow wife's nest spaces.

אברהם מולך.

Avraham stands before it.

הפיצה הזו הייתה מיועדת להיות ארוחה אישית, אך היא עתה נראית מספיקה לחיילים.

This pizza was meant to be a personal meal, but now it seems enough for soldiers.

רחל, שהסתלקה לפינה שלה של משחק חלולין, מתנשאת מספסל הסופה אל הדממה.

Rachel, who had gotten lost in her corner of solitaire, lifts herself from the stormy couch to stillness.

היא מסתכלת בפיצה, מתדהמת.

She looks at the pizza, amazed.

"תהיית שיעור באפשרות לשרוד על קילום בלבד לפחות שבוע", אומרת היא.

"You could survive on this for at least a week with just a kilo," she says.

החיוך שלה מתריס את הקרבות המעט מבינים של אברהם.

Her smile confuses the few who understand Avraham's jokes.

יותר מזה, זו אינה רק הפיצה.

More than that, it is not just the pizza.

זהו אברהם שלא הבין בדיוק מה הוא מזמין.

It is Avraham who didn't quite understand exactly what he was ordering.

זו רחל ששמחה לשתף אותו באכילתה.

It is Rachel, delighted to share her meal with him.

זה היום בו אברהם תרם לרחל פיצה גדולה אחת, ולא טיפה של מרתף.

It is the day when Avraham gave Rachel one large pizza, and not a drop of hesitation.

רחל מחייכת לו בחשמל.

Rachel smiles at him electrically.

"את הפלאפל הבא אני אזמין", היא אומרת.

"I will order the next falafel," she says.

אברהם מתכשך קצת, אבל חיוךו מטת קרניים.

Avraham stumbles a bit, but his smile widens.

הם יושבים, ומתחילים לאכול.

They sit down and start eating.

הים ממשיך להזרים בטאל אזרחר להבים, ותל אביב ממשיכה לעבור עליו כמו רשת שטיח הנמשך.

The sea continues to flow in Tel Azarhar with sparks, and Tel Aviv keeps passing over it like an extended carpet net.

כך, במקרה המתוק הזה, אברהם ורחל מגלים שגם בטעויות יש הפתעות נעימות.

Thus, in this sweet coincidence, Avraham and Rachel discover that even in mistakes, there are pleasant surprises.

אפשר שהם דחויים מעט, אבל מאחלים שהייהם על פיצת חלומות.

They may be slightly delayed, but they wish for their presence on a pizza of dreams.