השמש ירדה על רחוב שאול המלך בתל אביב, מורידה איתה את החום של יום הקיץ.

The sun descended on King Saul Street in Tel Aviv, bringing with it the heat of the summer day.

דוד יצא מהדירה, בידו רשימת הקניות שלו, נחמדה מתחילה את המשימה הקשה שלו.

David stepped out of his apartment, holding his shopping list, beginning his difficult task.

הוא נכנס לחנות הפלאפל המקומית, שנראית כמו כל חנות פלאפל אחרת: בה סט נגרילה למיני ירקות משובחים, ניחוח של חומוס באוויר וסיר חום תת-עורר בו תחילת הרעב.

He entered the local falafel shop, which looked like any other falafel shop: a set of elegant vegetables, the scent of hummus in the air, and a simmering pot of hot soup that awakens the hunger in one's soul.

אבל דוד התמקדף כשהגיע תורו.

But David became flustered when it was his turn.

המוכר פגש אותו במבט ציפיה.

The seller met him with an expectant look.

בקושי הצליח דוד להוציא את המילה: "פלאפל".

David struggled to say the word, "falafel."

המוכר המהר להגיב, עם סדר של שאלות אחריו: "סלט?

The seller quickly responded with a series of questions, "Salad?

חומוס?

Hummus?

צ'ילי?

Chili?"

", אחרי שדוד מנסה להגיב, המוכר רק מהיר יותר.

After David attempted to respond, the seller only grew faster.

דוד שוקע במבוך השפה המאתגר עבורו.

David became lost in the challenging language maze.

סביבו מתחילה להתפשט בלבול, של מוכר הפלאפל שאינו מבין אותו ומתוך שמחה מרים את העורבים שמתחילים להתערער על העסק.

Around them, confusion began to spread, as the falafel seller didn't understand David, causing a joyous uproar among the seagulls that began to flock to the scene.

מסביב להם, אנשים מתחילים להפקיר את מה שעושים ומסתכלים עליהם - נקרא להם "המופע הגדול של דוד" .

Surrounding them, people started to abandon what they were doing and watch them – calling it "David's Great Show".

תוך כדי שדוד מנסה להכניס מילים אל תוך המאמץ התקשורתי שלו, פתאום הוא מחליט להפתיע: הוא מניח כסף על השולחן ונותן למוכר לחשוב שהוא והאורח המוזר שלו הבינו זה את זה.

While David tried to insert words into his verbal effort, he suddenly decided to surprise them: he placed money on the table, making the seller think that he and his strange guest understood each other.

המוכר תקע פלאפל שטוף בחומוס אל בית-הפיתה, נתן לדוד לחזור הביתה.

The seller packed a falafel full of hummus into a pita, allowed David to return home.

ובדרך הביתה, התחשב דוד: אחר-כך אלמד את העברית, עכשיו - הפלאפל בידי.

And on the way home, David reflected: Afterward, I will learn Hebrew, for now – the falafel is in my hand.