אברהם נמצא בירושלים, העיר עם הנוף ההיסטורי המופתע מההוד הזרוע שלו באוויר, השמש מטריפה את האבנים העתיקות של העיר.

Abraham found himself in Jerusalem, the city with the surprising aura in the air, the sun dazzling the ancient stones of the city.

הרחובות מלאים בניחוחות התרבות המגוונת שהמדינה מציעה: הקפה, הסופגניות, וכמובן, הפלאפל והשווארמה.

The streets were filled with the scents of the diverse culture the country offers: the coffee, the pastries, and of course, the falafel and shawarma.

אברהם, בעת שהיה בלך במעיינות, יום חמים ומעיינות, התחזק את מעיו והוא הזמין, מבלי להוסיף חשיבה נוספת, פיתה צמחונית עם תוספת בשר.

As Abraham was walking in the alleys, a hot day and alleys, he felt a rumble in his stomach and without any further thought, he ordered a vegetarian pita with meat.

אך רק כאשר הוא הביט בפיתה שבידו, הוא נזכר במה שעשה.

But only when he looked at the pita in his hand, he remembered what he had done.

"אני כמו חולשה," הוא אמר לעצמו, "לא התכוונתי לבשר!

"I'm such a fool," he said to himself, "I didn't mean to order meat!"

" אבל סבל מבלבול, מכיוון שהפיתה ששם הם עכשיו בידו אמורה להיות צמחונית.

But he suffered from confusion, because the pita he held in his hand was supposed to be vegetarian.

הוא נזכר שלא אמר להם להוסיף תתייבש, ועכשיו הבשר שם, מאוד מבולבל.

He remembered not telling them to add meat, and now it was there, very confusing.

סוער בראשו, אברהם פנה לבעל הדוכן.

Turmoil in his mind, Abraham turned to the stallholder.

"יש לי משהו להגיד לך," הוא אמר באמת.

"I have something to tell you," he said seriously.

"אני זקוק לפיתה צמחונית ללא בשר.

"I need a vegetarian pita without meat."

"לפרסומים אישיים נפתחו במבט של האיש בדוכן, אבל אז הוא נבהל.

The man behind the stall opened up with a personal smile, but then he became flustered.

"מבחירתנו," הוא אמר בנימה של משנה.

"By our choice," he said with an apologetic tone.

"אף על פי שהחלטה זו גן של דספונסי".

"Even though this decision is a bit deceptive."

האריסה המכובד זרק צחקה עמוקה, שמתה כהדהדה פשוטה אך מרגשת.

The respected man burst out in a deep laughter, which echoed simply but emotionally.

אברהם קיבל את הפיתה המעודכנת שלו, מנסה לפלח את פאניקת המונדיען שבכוחש.

Abraham received his updated pita, trying to suppress the panic of disappointment.

הפיתה המעודכנת היא המעיינות רבה שיש לו איתה.

The updated pita is the alleys he shares with it.

משם, אבל את יחד, פוגשות בשכאו של מרמה ודיכאון שנאהד לפני התקופה הראשונה.

From there, however, they meet with the shadow of deceit and depression that ruled before the first period.

עם טעם הניצחון בפה, אברהם נסע הביתה - פיתה צמחונית בצד אחד, סבלנות נמוכה של בשר - כמו לשנים.

With the taste of victory in his mouth, Abraham went home - a vegetarian pita on one side, a low patience for meat - like for years.

אבל היא התגוררה עם הכרח של מעצמת.

But it lingered with the necessity of self-power.

אני, אף פעם לא הולך להזמין פיתה צמחונית עם בשר שוב.

I will never again order a vegetarian pita with meat.

וכך, אם תשאלו את אברהם למה הוא תמיד יודע בדיוק מה הוא מזמין, הוא יחייך ויגיד לכם את סיפור הפיתה המבלבל.

And so, if you ask Abraham why he always knows exactly what he's ordering, he will smile and tell you the story of the confusing pita.