אבי, בלב חם ונשמה מרוקדת, מניח את עצמו בקצה אחד של רחוב דיזנגוף המלהיב.

My father, with a warm heart and a dancing soul, places himself at one end of the vibrant Dizengoff Street.

העציץ הבועט בחיקו הוא רחל - הדליקה את להבת התשוקה שבו לראשונה מרגע שנפגשו במסעדה הצפונאית אשר לא חסך התפרצויות התרסה הייחודיות של תל אביב - רויטלד, עם שולחנותיה המרובעים הלבנים, והתרנגולת שקוראת לקבלת השבת במשא ומתן סוף שבועי.

The beating flowerpot in his lap is Rachel - she ignited the spark of passion in him from the moment they met at the Northern-style restaurant, which did not spare them the unique outbreaks of Tel Aviv's rudeness - Rothschild, with its square white tables, and the chicken inviting the weekend reception.

טבעו של אבי נפעם בריתמים ססגוניים מדגמים שונים, שתי פעם שמאל - שתיים שמאל, אוהן את רצף המהלכים המתמתיקים של הריקוד העברי שהגה עליהם.

My father's nature is accustomed to rhythmic patterns of various models, two steps to the left, two to the right, then continuing the sweet dance steps he composed.

בקצה השני של הרחוב, רחל, בעיניים מבריקות, מוסיפה נחש שוחר על התרגשותה לדרך שאליה הם יוסיפו צעדים משותפים.

At the other end of the street, Rachel, with sparkling eyes, expresses her eagerness for the mutual path they will take.

אבי, בכוח רוחו ואהבתו למנגנון הרגליים המורכב, יוצא לדרך.

My father, with all his strength and love for the intricate footwork mechanism, embarks on the journey.

רקע אורבני של בניינים גובהים, גרפיטי צבעוני ושוקפים ממתכת - ניזונים מהנוכחות הגואית שלו כשהוא מטאטא את רגליו במיתרי הריקוד, חלולי הכביש מתמלאים בחיים.

The urban backdrop of tall buildings, colorful graffiti, and metal reflections, derive nourishment from his physical presence as he taps his feet on the dance floor, and the hollow road comes alive.

אך אי לכך, חי הרחוב הקיצוני של תל אביב לא נטמע באיזון.

But even so, the extreme street life of Tel Aviv does not settle into balance.

בדיוק בנקודת השיא של הרקדה, מהירות למהלך - אבי מתמוטט, נופל לא בטנו.

At the peak of the dance, at a fast pace, my father stumbles, falling to the ground.

רחל, ממרחק הנדהרת לעזרתו.

Rachel rushes to his aid from a hopeful distance.

אך במקום לצאת לזעם, שומעים את קולו של אבי מחפש את השקט בצחוק חופשי - פשוט, טהור.

But instead of showing anger, they hear my father's voice seeking solace with a free laugh - simple, pure.

הוא מביט למעלה, לכיוון רחל אשר מסתכלת עליו בחשש, ומניח את ידו על לבו - מבזיק מתי שמגן לצחיקה.

He looks up towards Rachel, who observes him with concern, placing his hand on his heart, shielding the laughter.

אולי לא התנסה בשלמות בריקוד, ואף כישל בשלמות, אבל מהלך הנשיפות, השקט הזורם בו בסוף כל סיפור שנסדר היטב בשורתו - הכל, הכל נעשה תחת המסך של האהבה, רק בכדי לראות חיוך אחד של רחל.

Perhaps he hasn't experienced perfection in dancing, and even failed in perfection, but the flow of breath, the tranquility that finally settles at the end of every well-arranged story - it all, everything is done beneath the screen of love, just to see one smile from Rachel.

ורחל, מחייכת.

And Rachel is smiling.