שרה מביטה בדיוויד עם עיניים דלוקות. השמש המעט שוקעת מאחורי מגדלי עזריאלי ממריחה את האור בתל אביב, מצלילה את העיר בתוך שיק של זהב. מהלך היום הבהיר, שלל מנגנוני תנועה של תושבי העיר מתחילים להתדבר, והחיים מתמללים לקצב ערב.

Sarah looks at David with glowing eyes. The sun, which is slowly setting behind the Azrieli towers, paints Tel Aviv with golden light. As the clear day progresses, various movements of the city's residents begin to speak, and life starts to murmur in the evening rhythm.

אז, מה אתה אומר?

So, what do you say?

שרה שואלת, מניחה את מסילת החיים שלה בידיים של דיוויד.

Sarah asks, placing her life track in David's hands.

דיוויד מחייך תמימות, בלב אמיץ ואתגרי,

David smiles innocently, with a brave and challenging heart,

אני אומר שאת צריכה לנסות לפעם הבאה את הפלאפל, ולא רק את השווארמה.

I say you should try the falafel next time, not just the shawarma.

סיפוק הולם ב ואגף פנים של שרה נתפס במשחק של אור וצל, והיא מתחילה לקחת הכנה לפרט את העברית שהיא דיברה. העיניים שלה מאירות בקרני שמש ומבע בלב ערב מעיין מזוזל של חמימות והוגה.

A sense of satisfaction fills Sarah's inner being, caught in a play of light and shadow, and she begins to prepare to reveal the Hebrew she spoke. Her eyes shine in the sun's rays, and she savors the warmth and intimacy of an evening fountain.

אני אוכלת שווארמה. אני אומרת שווארמה,

I eat shawarma. I say, shawarma,

היא חוזרת, מפחידה את המילה עם ההגייה הלועזית שלה. ש... שו...ארמה.

she repeats, intimidating the word with her foreign pronunciation. Sh... shaw... mar.

דיוויד מניח את הסנדוויץ' שהיה מתכנן לאכול, נשבע, ומתחיל לצחוק. לא מבחישה בצחוק, לא מצחוק של התרסה, אלא צחוק מלא התלהבות, צחוק מתמשך התחיל להתממש בביטויים של דיוויד. התזמורת של הבילוי של דיוויד ושרה בתל אביב כמעט השאירה את העיר.

David puts down the sandwich he was planning to eat, swears, and starts laughing. Not a mocking laugh, not a laugh of ridicule, but a laughter full of enthusiasm, a laughter that begins to manifest in David's expressions. The orchestra of David and Sarah's amusement almost leaves the city of Tel Aviv.

שוב שרה מנסה, ש... שו...ארמה.

Sarah tries again, Sh... shaw... mar.

הגייתה שלה שוב שותקת דיוויד, הפעם בהמסה. אני מניח שזה לא יצא לי כך טוב, למדתי להגות את זה בזמן שאני באוסטרליה.

Her pronunciation once again is silenced by David, this time in surprise. I guess it didn't come out as well as I hoped, I learned to pronounce it while I was in Australia.

שרה מחייכת, מתחילה לצחוק יחד עם דיוויד, והשמש שוקעת לחלוטין מאחורי מגדלי עזריאלי. אנסה בפעם הבאה, דיוויד.

Sarah smiles, starts laughing with David, and the sun sets completely behind the Azrieli towers. I'll try again next time, David.

העין סופרה מזג דיוויד, מהפך אז לעצמו שמחה באימון של שרה ולא הולך למסעדה. אני אשמח להראות לך איך להגות את זה, שרה.

The sparkle in David's eyes fills itself with joy for Sarah's practice and he no longer heads to the restaurant. I would be happy to show you how to pronounce it, Sarah.

הווידאו מתחיל להתכבד עם צחוק עצמי, והערב מתמלא בקצבים של חיים שאני אגיד לך עליהם בתל אביב.

The video begins to get heavier with self-laughter, and the evening fills with rhythms of life that I will tell you about in Tel Aviv.

שווארמה, שרה משחזרת, מאמתה תחת ציפורן של תקווה. היא מחייכת לדיוויד. אני אנסה שוב בפעם הבאה.

Shawarma, Sarah repeats, affirming it under a grain of hope. She smiles at David. I will try again next time.