תל אביב התעוררה באופן איטי, מלחמה במאמץ להעיף את הלחות של הלילה הקיץ.

Tel Aviv woke up slowly, fighting to chase away the humidity of the summer night.

אביב, יעל, ראובן ישבו בכיתה, בנוף אדיר של בתי הספר של עיר הבירה.

Aviva, Yael, and Reuven sat in the classroom, with a magnificent view of the school buildings in the capital city.

שיעור העברית של המורה נירה היה במלוא הדרך, אך הבילבול התחיל.

The Hebrew lesson of their teacher, Nira, was in full swing, but the confusion began.

אביב, בנעורים קצרים, התפלא: "האם זה שלי?

Aviva, in her short youth, wondered, "Is this mine?"

" כאשר ראה דף עבודה עם שמו של ראובן כתוב עליו.

when she saw a worksheet with Reuven's name written on it.

יעל בתפילתה הנטחה, באה לתשומת הלב שכל הדפים שלה היו בעלי אותם שמות של אביב וראובן.

Yael, in her contemplation, realized that all her papers had the same names as Aviva and Reuven.

בניסיון לפתור את הבילבול, הראש של אביב התאוצץ עם ראשה של יעל כשהם ניסו לרוא את מה שכתוב בדף שלהם.

Attempting to solve the confusion, Aviva's head collided with Yael's head as they tried to see what was written on their papers.

מורה נירה, התמוהה מהטירולה, התמקדה במה שקרה לאביב, יעל וראובן.

Teacher Nira, puzzled by this turmoil, focused on what happened to Aviva, Yael, and Reuven.

מחייך בתוך רוחה, היא עזרה להם להחזיר את הדפים לבעליהם המקוריים.

With a smile in her heart, she helped them return the papers to their original owners.

"אביב ויעל, פעם הבאה שאתם מערבובים את שמותיכם, קחו לכם הפסקה וחשבו למה אתם עושים את זה," הסבירה וחייכה מחיוך גדול.

"Aviva and Yael, next time you mix up your names, take a break and think about why you are doing it," she explained, smiling broadly.

אביב ויעל הסתכלו אחד על השני.

Aviva and Yael looked at each other.

הם הבינו שראובן לא הצטרף לבילבול שהו, אך הניחו אותם להיות מעורבים בבלפור של שמות.

They understood that Reuven hadn't joined in the confusion, but they had let themselves be involved in the name mix-up.

אנחנו מקווים שראובן הבין את שגיאתם.

We hope that Reuven understood their mistake.

לגיטימציה, באמת הוא שמע והבין.

Indeed, he heard and understood.

בסוף היום, כאשר הלילה שוב סמך לכסות את תל אביב, אביב, יעל וראובן התחילו לשחוק בקרני שמש האחרונות.

At the end of the day, when the night once again covered Tel Aviv, Aviva, Yael, and Reuven began to laugh in the warm rays of the setting sun.

הבלבול הזה נהיה זכר מסמח לימי הלימודים שלהם.

This confusion became a memorable reminder of their school days.