שמֶש חמה פוהתת מעל שמי תֵּל־אָבִיב.

The sun was setting over the skies of Tel Aviv.

יעל ואבי, הידידים הנשנים, הלכו ודנו.

Yael and Avi, the long-time friends, were walking and arguing.

עשרות שנת ידידות, אך תוך כדי שהם מתאפקים מלקרות זה לזה "מסיחים", יש אישו מה שהם אינם מסכימים עליו, החומוסייה הטובה ביותר בעיר.

Decades of friendship, yet as they refrained from offending each other with their "diversions," there was one thing they disagreed on, the best hummus in the city.

אבי העדיף את "חצר החומוס של בני", עם הטחינה הייחודית והטימה של פטרוזיליה.

Avi preferred "Benny's Hummus Yard," with its unique and tangy tahini sauce and parsley topping.

יעל, מצד שני, העדיפה 'אבו חסן', המפורסמה במרק הטימה שלה ולחמניות הפיתה, שנשהים על היד כמו סף נותן בכף-ההמצה.

Yael, on the other hand, favored 'Abu Hassan,' famous for its warm pita bread and flavorful hummus, scooped up with the hand like a skilled artisan.

הוויכוח הממושך ההם התבצע רחוב אחר רחוב.

The prolonged argument took them from street to street.

רחוב אחרי רחוב, טעמים מתנגשים, וחוויות עבר מהמטבילות במפה של החומוס המוספר.

Street after street, clashing flavors, and past experiences soaked in the map of the numbered hummus joints.

מתח הפך לסוער, שיעורי חומוס הלם ואגזים של טחינה הוסיפו בלילה.

The tension escalated, hummus servings clashed, and dollops of tahini fueling the night.

יעל ואבי נפגשו בשקט, נושא רב שנים מבעיר במחצית הלילה.

Yael and Avi eventually met in silence, carrying years of fire in the midnight air.

אבי, עייף מהוויכוח הסוער, הציע פתרון.

Tired of the heated argument, Avi offered a solution.

לכל אחד תהיה לו חומוסייתו האהובה, יחד עם המעין החומוסי האהוב על פי בחירתו.

Each would have their favorite hummus dish, along with the favored hummus-like aspect of their choice.

יעל, שכמו אבי מלאה את משאלת השלום, הסכימה.

Yael, mirroring Avi in the desire for peace, agreed.

מאז, יעל ואבי הפכו לאוהבי החומוס הבלתי מנותקים.

Since then, Yael and Avi became inseparable hummus lovers.

הם הכריחו כדי לנהל את המלחמה, ולסיים עם אהבה אמיתית, לחומוס, להאדם, ולעיר שהם אוהבים.

They were forced into war but resolved with true love, for hummus, humanity, and the city they cherished.

כמו חנם האמיתי, הם למדו שהם לא צריכים להסכים כדי להיות חברים, אלא שמהם מספיק אהבה והערכה.

Like true friends, they learned that they didn't have to agree to be friends, but they had enough love and respect between them.