בתוך המנוע הסואן של חנות הקפה בדיזינגוף, תל אביב, דוד, שרה, ויעל ישבו בהיכל המרשמש את רחשי העיר.

Inside the Suzuki engine of the coffee shop in Dizengoff, Tel Aviv, David, Sarah, and Yael sat in the hall that absorbed the city's sounds.

אווירת הבוקר שזורעת את אור השמש הזרחני שבינהם, מעניקה לרגע אינטימי זה ניחוח מינימליסטי.

The morning atmosphere, weaving the bright sunlight between them, gave this intimate moment a minimalist scent.

אורח מחו"ל, דייקן בחנות, הוקפץ כגופו נטמן בשנייה של זמן עצמי.

A foreign guest, immersed in the store, suddenly jolted as if his body froze for a split second of personal time.

הוא התבונן בשלושה בצעף, לא בטוח מה המשמעות של הביטוי "זמן ישראלי" ששמע.

He glanced at the three with a puzzled expression, unsure of the meaning of the expression "Israeli time" he had heard.

דוד, עם חיוך חייכן, פתח: "אז אתה מתקשה להבין את מהותו של 'זמן ישראלי'?

David, with a grin, began: "So you're struggling to understand the essence of 'Israeli time'?

זה למעשה קל מאוד".

It's actually very simple."

החיוך של דוד התרחב.

David's smile widened.

"חושב", הוא המשיך, "על מפגש שמתוכנן ל-8.

"Think," he continued, "about a planned meeting at 8.

בזמן הישראלי, זה אומר למעשה 8:30, לא קודם".

In Israeli time, that actually means 8:30, not earlier."

שרה נפנתה לדייקן, קמצוצים מסריחים את פניה.

Sarah turned to the guest, her face pinched in an unpleasant way.

"את האמת", היא אגה, "אנחנו לא תמיד 'איחורנים'.

"To tell you the truth," she said, "we are not always 'late'.

הרי דוד כאן גם בחור 'זמן ישראלי', והוא הגיע לטיים במדויק.

After all, David here is also a 'Israeli time' guy, and he arrives on time...

לעיתים".

sometimes."

חיוך של אמת הלהיב את פני יעל.

Yael's smile of truth lit up her face.

"זה חלק מהקליל שלנו", היא הרחיבה.

"It's part of our laid-back nature," she elaborated.

"תחילה זה יישאר מבלבל אבל אתה תרגל".

"At first, it might be confusing, but you'll get used to it."

הדייקן החייך, הרגשתי שסביל את החידה אותה היו כאן רשומים לו.

The guest smiled, feeling like he had cracked the riddle they had presented to him.

החיוך שלו הגיב לחיוך שלהם, מקשיב יותר אל הדברים שלא נאמרו.

His smile responded to theirs, listening more to the unspoken words.

במהלך השיחה הפשוטה הזו, הם הצליחו לתיאר במילים פשוטות את חווית "זמן ישראלי" - מסר שבו נמסע במהלך היום למדוף את תל אביב בזמנו שלו ולחדל מנסיונות להבין אותו.

Through this simple conversation, they managed to describe in simple words the experience of "Israeli time" - a message to go through the day enjoying Tel Aviv in its own time and to stop attempting to understand it.

מעגל השיחה בחנות הקפה נסגר בפשטות, אך עם משמעות כבירה: עמידה מול מבוך הזמן, החייך וקח אותו כפי שהוא, בזמן שלך.

The circle of conversation in the coffee shop closed simplicity yet with significant meaning: standing against the maze of time, smile and take it as it is, in your own time.