השמש של תל אביב, חמה ולוהטת, מטיפה את זרמיה החמימים מעל אוהד חבל הזמן.

The sun of Tel Aviv, hot and scorching, drips its warm streams over the streams of time.

דוד היה ברכבו, עם המנוע ער.

David was in his car, with the engine on.

לבו דפוק, עצמותיו מתייבשות.

His heart pounding, his bones drying up.

הוא צריך לחנות.

He needs to park.

"שישי, תל אביב, בשעות העומס," הוא מנפן את הראש, "טיל נפוצים".

"Friday, Tel Aviv, during rush hours," he shakes his head, "missiles everywhere."

אפילו החניונים הלא חוקיים חשופים לעיני היום.

Even the illegal parking lots are exposed in the daylight.

דוד שם לב לרחוב מקובל על ידי גן ציבורי, הוא חשב שמא- שמא ימצא מקום ממוסחר פה שלא יתפוסו תוך כדי.

David notices a street bordered by a public garden, he thought maybe - just maybe he will find a commercial spot here that won't get taken in the meantime.

אך לא היה מזלו, החניונים ברחוב היותר ירוק באזור, כבר מלאים.

But luck was not on his side, the parking spaces on the greenest street in the area were already full.

בזמן שהחום ברחבי אותו הרכב הלוהט הולך וגובר, הסיכויים למצוא מקום שקט, מכוסה, להניח את הרכב שלו, הולכים ומתנמצעים.

As the heat inside that blazing car intensifies, the chances of finding a quiet, shaded spot to park his car diminish.

דוד הפך, התחיל להצת את הרקע שלו בחיפוש אחר חנייה.

David turns, starts sifting through his background in search of parking.

קפה ואז עבר, חנה ואז נכנסו, שמא היה מקום שנמצא בחושך - אבל כלל היה רק דיכאון.

He circles and then enters, tries and then leaves, perhaps there was a spot lurking in the dark - but all he found was despair.

"אני אחנה פה," קרא דוד בנחישות, בעודו מניח את הרכב שלו ליד חצי מסלול אופניים, "אם יהיו לי בעיות, אתמודד עם התוצאות מאוחר יותר.

"I'll park here," David declares with determination, as he parks his car next to a half-bike route, "if I have issues, I'll deal with the consequences later."

"לאחר כמה שעות ממוחשות של נסיעה וחיפוש בעיר הפתוחה, דוד שם סוף למרדף.

After several hours of driving and searching through the open city, David puts an end to the chase.

הוא הוריד את החגורה, נפתח את הדלת ויצא.

He unbuckles, opens the door, and steps out.

הוא התיישב במסעדו האהובה, אל מול מקום החנייה שלו, ושתה את הבירה החמיצה ביודעין.

He settles into his favorite restaurant, facing his parking spot, and sips on his bitter beer knowingly.

ממול למקום בו הוא התחנה, היו רחבי תל אביב מתפרצים חוזרים ונשנים בחום השישי.

Opposite the place where he parked, the streets of Tel Aviv burst forth and swirl in the Friday heat.

"אני מסיים פה," הוא אמר לעצמו, "אף פעם לא אחנה בשישי בתל אביב שוב.

"I'm finishing here," he tells himself, "I will never park on a Friday in Tel Aviv again."

"המשקפת שלו הייתה בהירה באור השמש, הלקח שלו מתמזג בתוך החימום האינסופי של תל אביב.

His sunglasses were bright in the sunlight, his lesson merging into the endless warmth of Tel Aviv.

המבט שלו היה עומק, מלא בהבנה.

His gaze was deep, full of understanding.

מאז ומתמיד, דוד קנה אופניים.

Always and forever, David buys a bicycle.