תחת שמי תל אביב, ברחוב שדרות רוטשילד שזורע מיותרות, נמצאו יעל, שירה, ואיתי, אוהבי החיים שנפגשו בבחינת מקרה.

Under the sky of Tel Aviv, on Rothschild Boulevard, sprinkled with unnecessary luxuries, were Ya'el, Shira, and Itai, lovers of life who met by chance.

סביבם, הכלח של העיר לא הפסיק לרעום, אך השלושה, משוגעי החום שטבעו ממקום אחר, פלטו מובאה אי מוכר.

Around them, the hustle and bustle of the city never ceased, but the three, heat-stricken madmen out of place, escaped to an unfamiliar calm.

עם הזריחה, חפשו להם מקום נעים בגינת החברתית, מקום שבו יחליפו את הידע שלהם, שיחה שהתנהלה בנפש קלה.

With the dawn, they sought a pleasant place in the communal garden, a place where they could exchange their knowledge, engage in light-hearted conversation.

שרה היא ישראלית צעירה, לה עניינים באדם ובמקום בו הוא גר.

Shira, a young Israeli, interested in people and the place where he lives.

איתי, החבר שלה, ישראלי כמוה, אך מסתכל על העולם באופן שונה.

Itai, her companion, also Israeli, but views the world differently.

יעל, אילו אמרה להם, הייתה מאשרת שהיא מובאה שהגיעה לזמן קצר למדינה, מופתעת מכל התרבות החדשה שמסתובבת סביבה.

Ya'el, who told them she was an unfamiliar visitor who had arrived in the country briefly, was surprised by all the new culture surrounding her.

התחילה שיחה, שהיא שיחת צהריים רפוייה, והפך לגל גדול של שמחה.

A conversation began, a leisurely lunch conversation, and turned into a wave of joy.

עד שיעל הפסיקה את השיחה, "זמן סטנדרטי יהודי… מה זה?

Until Ya'el stopped the conversation, "Jewish Standard Time… what's that?"

", שאלה שיעל, האחת שלא מהן.

she asked, the one who wasn't from them.

צחקו קורס על פניהם ואתי התחיל להסביר, "זה משהו שאת לא תמצאי באף מדינה אחרת בעולם.

They laughed at her question, and Itai began to explain, "It's something you won't find in any other country in the world.

לפעמים זה יכאיב לך את הראש, לפעמים זה יגרום לך לצחוק.

Sometimes it will give you a headache, sometimes it will make you laugh.

זמן סטנדרטי יהודי זה לא פשוט 'לקחת זמן', זו צורה של לחיות.

Jewish Standard Time is not simply 'taking time', it's a way of living."

"מרים שירה את ראשה, היא תרמה לשיחה.

Shaking her head, Shira added to the conversation.

"זו לא כללנית.

"It's not universal.

אנחנו לא עושים זאת כולנו.

Not all of us do this.

אך, היום הגיעה האהבה האמיתית שלנו לזמן.

But today, our true love for time has arrived."

"סיים את עצמו איתי, "אז, זה מרגיש לפעמים כאילו אין לנו זמן.

Itai concluded, "So, sometimes it feels like we have no time.

אבל האמת היא שאנחנו פשוט לומדים לחיות עם זמן שהוא לא רק שלנו, אלא של כולנו.

But the truth is we are simply learning to live with time that is not just ours, but belongs to all of us."

"עם זריחת השמש הבאה, נגמרה השיחה, שיעל איננה עוד מובאה.

With the next sunrise, the conversation ended, Ya'el was no longer a stranger.

היא אלחשה תודה לשני הישראלים על העזרה בלהבין את הזמן הזה, "הזמן הישראלי".

She whispered thanks to the two Israelis for helping her understand this time, "Israeli time."