תל אביב איננה צומת, אך בליל פורים, היא נראית כזו.

Tel Aviv is not a crossroads, but on Purim night, it appears to be one.

תאורות צהובות-חמות הצטרפו לקרני האורות של מאות מסיבות שחגגו במקביל, כל אחת לחצי שערים בפוי משלה.

Warm yellow lights joined the beams of hundreds of parties that were celebrating simultaneously, each one a half-garage apart.

קרני אור ריקודים לצמנת הליל, מלווות בשמחת חיים רועשת, משגאת, חריגה.

Beams of light danced into the night, accompanied by a joyful, noisy, distinctive vibrancy.

דוד ושרה הלכו ברחוב גורדון, ראשיים של שני גירפות מתנדנות מעל קהל הערבוביה.

David and Sarah walked on Gordon Street, two giraffes towering above the crowd of revelers.

תחפושותיו של דוד ושרה, שתי גירפות, הפכו אותם למרכז ההתרסה של מסיבה שלא מפסיקה לדלג ממקום למקום.

The costumes of David and Sarah, two giraffes, turned them into the center of attention at a party that never stopped jumping from place to place.

פתאומית, באמצע הלך, הגירפה של דוד הסתובבה לכיוונו של דוד והתרוממה לאוויר.

Suddenly, in the middle of their walk, David's giraffe turned towards him and rose into the air.

הראש של הגירפה עלה וירד בתנודות ניאותוניות, מתנגשות בדעיכות בגבו של דוד.

The giraffe's head rose and fell with neon-like undulations, colliding with the bumps on David's back.

שרה קראה לו, אך הרעש של המסיבה החצה לו את הקריאות.

Sarah called out to him, but the noise of the party drowned out her calls.

דוד ניסה לתפוס את תחפושותו שחלקה ממנו.

David tried to grab his costume that was slipping off him.

שרה, מן הצד, התחילה לשחוק.

On the side, Sarah began to laugh.

בפעם הראשונה היא ראתה את דוד במצוקה, וזה הפתיע אותה.

It was the first time she saw David in distress, and it surprised her.

דוד ניסה למצוא את המצחיק, אך המציאות החצתה אליו את ההומור.

David tried to find the humor in it, but reality cut through to him.

הוא נתקל במדרכה, נכשל ונפל.

He stumbled over a curb, tripped, and fell.

בלב המסיבה, על הקירות הצהובות של תל אביב, דוד ושרה התיישבו.

In the heart of the party, against the yellow walls of Tel Aviv, David and Sarah settled.

סביבם, הערבוביה המשיכה בלערוגיה, והם - שתי הגירפות - זרמו יחד עם המוסיקה.

Around them, the revelry continued its fervor, and they — the two giraffes — swayed along with the music.

שרה הניחה ראשה על כתף דוד ואותו עטפה השאפתח החשך המיימר את הליל.

Sarah rested her head on David's shoulder, both enveloped in the darkness that enveloped the night.

בשעת חצות, עם פני המסיבות מתארכות, דוד ושרה קמו.

At midnight, as the faces of the parties grew weary, David and Sarah got up.

הגירפה של דוד הושארה מאחור, מוטשטשת בפסלטלים של הגגות.

David's giraffe was left behind, crumpled on the roofs' parapets.

הם הולכים, מחזיקים ידיים, עם מעין שלווה משובחת.

They walked, holding hands, with a kind of exquisite peace.

במרחק ראש, תל אביב, עם כל האנרגיה שלה, הושארה מאחור.

In the distance, Tel Aviv, with all its energy, was left behind.

כן, האירוע הוכתם.

Yes, the event was ending.

הן החיים, הן הלילה, הן דוד ושרה.

The life, the night, David and Sarah.

אף שזה רק סיפור קצר, הוא בעצם, הסכמה לקארמה של שני גירפות מתתחפשות.

Although it's just a short story, it's actually an agreement to the karma of two disguised giraffes.