"בשדרות המרכז של תל אביב, לצד ספריית העיר העמוסה, נצמד הדוכן הקטן של דוד. פלאפל'ד, הרקיע לו שם, היווה נקודת לקחים לכל מחפש נאות באותו הלילה החום של ערב הקיץ. אך אותו ערב, החמישי בתור, היה שונה. המנורה מעל הקאונטר הדליקה אור מאזרח חום-צהוב, והפלאפל, שאמור היה להקפיץ מנגנון קטן כחומוס חמים מתוך כד המים הרותחים, נותר רדום וחסר חיים."

In the central streets of Tel Aviv, next to the bustling city library, clung the small stand of David. Falafel'd, as it was called, served as a focal point for anyone seeking solace on that warm summer evening. But that particular evening, the fifth in line, was different. The lantern above the counter emitted a warm yellow glow, and the falafel, supposed to jump out of a small mechanism like hot hummus from a steaming pot of water, remained dormant and lifeless.

"דוד נמצא בתוך הכאוס, המזיע גולות. ראשית הלילה היא השיא של הזמנים, וללא הפלאפל לא הייתה לו אונייה להפליג. במולו, מכונת החומוס הנפוצה ממטר מרושע. סביבו, רובע משוקמת של תל אביב נראתה כמו הבמה לפער הגדול מידי שלו."

David found himself in the sweaty chaos. The beginning of the night was the peak of times, and without the falafel, he had no ship to sail. Opposite him, the popular falafel machine stood idle. Around him, the quarter of Tel Aviv looked like a stage for his own immense tragedy.

"אך, מכאן ושם להלן, המזג מתנהג בצורה שלא אפשר לחזות. טליה, ילדת השכונה אשר דוד הכיר כטוסט במקום שחקים בלתי מנגנון - הגיעה. עורה הבהיר של טליה זרח בחשך, והמבט החפוז שלה ביקש סיפור חדש להקסם."

However, every now and then, fate behaves in unpredictable ways. Talia, the neighborhood girl whom David knew as the queen of the playground - arrived. Talia's bright skin shone in the darkness, and her eager gaze sought a new story to enchant.

"מה קורה, דוד?" היא שאלה, מחייכת לו בסימפתיה. דוד מיהר לענות, מנסה להשמיע בין שולי בושתו, "קרה פה קטסטרוף אמיתי." הוא סיפר לה על התקלה. טליה, שדעתה להיות נותנת בשכונה שאינה מאַמְצֶעֶת מסרים ואינה מתעלמת מתקוממים, לא הססה.

"What's up, David?" she asked, smiling sympathetically. David hurried to answer, trying to convey amidst his embarrassment, "A real catastrophe happened here." He told her about the malfunction. Talia, with her determination to give in a neighborhood that does not convey messages and does not ignore challenges, did not hesitate.

קיבלה מדוד את המברג, והחלה לפתח את החלל של המכונה. סביבהם, אנשים המשיכו לעבור, נמשכים למקומות אחרים שלא הכילו דוכני פלאפל נעולים עם קהל פוחז שסביבם. עוד רבע שעה, קראה טליה "מצאתי!". היא לחצה כפתור שהוציא את החומוס מהיתר, ועם מחייא שטרן ודחף הביא הדוכן לחיים.

She took the screwdriver from David and began to open the falafel machine. Around them, people continued to pass by, drawn to other places that did not include locked falafel stands with a raucous crowd around them. Another fifteen minutes, and Talia exclaimed, "I found it!" She pressed a button that released the hummus from the tube, and with a triumphant cheer and a push, brought the stand to life.

בשקט, טליה ביקשה מדוד פלאפל, הם ישבו ליד מדשאה קרובה שהתפשטה מתחת למדרכה, והמשיכו לשחק בנוסח המספר שני. בלילה אותו, דוד הפך לגיבור הסיפור, ודוכנו פגש את שעתו המרכזית. אך במפגש המקרי שמהם נולדו סיפורים, הפך דוד לחלק מסיפור הסיום שטליה התרחבה לכתוב.

Quietly, Talia asked David for falafel, and they sat next to a nearby patch of grass that spread beneath the sidewalk, continuing to play out the unfolding narrative. That same night, David became the hero of the story, and his stand met its pivotal moment. But in the chance encounter from which stories were born, David became part of the concluding tale that Talia expanded.

המשך הלילה, אך התחיל הסיפור: אדם שנשקע בחושך של עיר, נתקע שם עם המכונה שלו וחומוס שלא מתנהג כך. או קול גברה שנמצאת שם באותם הרגעים, עם מה להעניק ולקבל. בצל חושך שהוא תמיד היום שאחריו, הסיפור המלא נשאר לכותב השני לסיים. הרי, זהו סיפור שלנו: דוד, טליה, ודוכן הפלאפל ששוב החל לצפות.

The night continued, but the story began: a man who sank into the darkness of the city, stuck there with his machine and falafel that did not behave as expected. Or a woman's voice found there in those moments, with something to give and to receive. In the shadow of darkness that always turns into the next day, the full story remains for the second writer to finish. After all, this is our story: David, Talia, and the falafel stand that once again began to watch.