בבוקר של התרחש שם הפתאומי, ללא שום רמז מראש, נתקל אביב, החילוני מתל אביב, בתוך שוק שבו עוד לא היה. חפש קפה סדיר לשישי בבוקר, ומצא את החיים עצמם. בדיוק כך הסיפור מתחיל.

One morning, Aviva, the secular from Tel Aviv, suddenly stumbled upon a market where he had never been before, without any prior hint. He was looking for his regular Friday morning coffee and found life itself. And that's exactly how the story begins.

אביב, נאווד בין עמדות המרקחות ירקות, המוכרי הדגים, ואפילו החנויות של הדבש, נשא בלב אובדן מוחשי. אף הוא לא הבין מה שקרה. הכל היה כך מרובב בעברית, בתרבות המקומית שלנו, והוא, התל אביבאי המודרני שהכיר רק את עולמו המוכר של דיזינגוף, קו"ח, ומלכי ישראל, נראה שכח מהו להיות נושא של מקום.

Aviva, lost among the stands of vegetables, the fishmongers, and even the honey shops, felt a tangible sense of disorientation in his heart. He too didn't understand what was happening. Everything was so steeped in Hebrew, in our local culture, and he, the modern Tel Avivian who only knew his familiar world of Dizengoff, cafes, and the Kings of Israel, seemed to have forgotten what it means to be a part of a place.

"איפה אני?" הוא שאל ברוח תייר שאיבד את מפתו. תמר, המהירה במחלותיה שנהגה למכור מלפפונים קטנים בשוק הפשפשים, ביקשה לדעת אם צריך לעזור לו. "אתה נראה נעורב פה," היא צחקה, אלא שהחיוך שלה הפך להקרין ממד רחמני בקרבה.

"Where am I?" he asked like a tourist who had lost his map. Tamar, quick in her ailments who used to sell small cucumbers in the bustling market, asked if he needed help. "You seem lost here," she chuckled, but her smile turned into a glimmer of compassion.

יעל, האישה שהייתה משוגעת על נגינת המנדולינה שמן המיתרים שלה מלקק את שמי השוק, אף היא הבחינה בפלוכתו של אביב. "מה עשה איתך תל אביב, חתיכת עוגה ים תיכונית?" היא שאלה, מעט מבולבלת.

Yael, the woman who was crazy about the mandolin music echoing from her strings throughout the market, also noticed Aviva's bewilderment. "What happened to you, Tel Aviv, a piece of Mediterranean cake?" she asked, slightly puzzled.

אביב התמקמק כדי להסביר, אך השפה שקפצה לו הייתה העברית השוטפת שלו: "אני אביב. אני יליד מקום, אם תרצי, רק שאני נוסע עכשיו. אני מרגיש שאני מחווה את ביתי לראשונה."

Aviva hesitated to explain, but the fluent Hebrew that came out was his: "I am Aviva. I am a native here, if you will, but I am traveling now. It feels like I am experiencing my home for the first time."

שני הנשים נתבכו ללבכוך בעזרתו: חולשת השפה, ההתמוך במסילות התרבות, הרגשת החוסר מזל עמוקה בתוך לבו... ובתוך לבן של השוק.

The two women cried tears of recognition: the weakness of language, the embracing of cultural paths, the profound sense of unluckiness deep in his heart... and within the heart of the market.

אכן, השוק שאבד בתחילה, במספר שעות התמרג כמקום מכירה. במקום ללכת לאיבוד, התחיל אביב להכיר את עצמו מחדש: הכיר את תמר, הכיר את יעל, הכיר את השוק. למד את שפת המקום, למד את לקחי המסילות. בסוף היום, הוא הבין שהאיבוד שהוא חווה היה בראשו, שגם בתל אביב המוכרת ישנן מימדים עמוקה.

Indeed, the initially lost market, in a few hours, transformed into a familiar place of belonging. Instead of drifting into oblivion, Aviva began to rediscover himself: he met Tamar, he met Yael, he met the market. He learned the language of the place, learned the lessons of the paths. At the end of the day, he understood that the loss he experienced was in his own mind, that even in familiar Tel Aviv, there are deep dimensions.

בהחלט, הכל בתל אביב היה מוכר לו, אך הוא לא הכיר את זה באמת, עד גילה את השוק השוטפת.

Indeed, everything in Tel Aviv was familiar to him, but he didn't truly recognize it until he discovered the bustling market.