על חומות ירושלים העתיקה, שתי דמויות עמדו מול נוף מרהיב של מגדלי האבן הדהום.

On the walls of ancient Jerusalem, two figures stood facing a breathtaking view of the imposing stone towers.

רחל, עם שיערה השחור כאובסידיאן, עיניים כחולות כשמי תל אביב באוגוסט, וחיוך שנראה תמיד מוכן לכל מצב.

Rachel, with her hair as black as obsidian, eyes as blue as the skies of Tel Aviv in August, and a smile that always seemed ready for anything.

חברה הנאמן היה יוסף – עליז ופלג, נאמן לאותה חיוך של רחל.

Her loyal companion was Joseph – lively and cheerful, faithful to Rachel's same smile.

הם יצאו אל השטחים, רחל המנותקת מאוד מן הרעש העירוני של תל אביב ויוסף, מחפש הרפתקאות.

They ventured out into the fields, Rachel very detached from the urban noise of Tel Aviv and Joseph, seeking adventure.

המטרה הייתה לעזור לדייב – נכרי שהגיע מאמריקה, להבין מה זו "חוצפה".

The goal was to help Dave – a foreigner who had come from America, understand what "chutzpah" is.

"זוהי מילה מסובכת," התחילה רחל, "היא יכולה להתאים למגוון מצבים, לכן עליה להיבחנה במציות".

"It's a complex word," Rachel began, "it can fit into a variety of situations, so it needs to be distinguished by its context."

ככה התחלתן המסע.

And so their journey began.

הם שובו והלכו ברחבי העיר העתיקה.

They turned back and wandered through the ancient city.

ממסעדה קטנה בחוץ שטחים, דרך שוק מקנאנים ואל גן סאקר.

From a small restaurant outside the walls, through the spice market and into Sakar Park.

הם נתקלו במקרים שהם סיפקו דוגמאות לחוצפה: מקנאי שוק שמנצל את התיירים, מתלוננים בחדר הקהל של העירייה ומתחננים מול חלונות סחר.

They encountered cases that provided examples of chutzpah: market vendors exploiting tourists, complainants in the city hall chamber, and beggars at shop windows.

דייב, שראה כל אלה, התחיל להבין את המושג.

Dave, witnessing all this, began to grasp the concept.

אבל השקף הגאני שקיבל מהם הוא שהחוצפה מתפרצת משום מקום, נושאת בתוכה דינמיקה של שינוי.

But the insight he gained from them was that chutzpah erupts from somewhere, carrying within it a dynamic of change.

ועל החומות העתיקות, כשהשמש שקעה מאחורי גגות האבן הכבדים, דייב, עם המבט שלו המרהיב של איש שהבין משהו מהותי, הספיק להחמיא לרחל ויוסף: "כעת, אני מבין מה זו חוצפה.

And on the ancient walls, as the sun set behind the heavy stone roofs, Dave, with his striking gaze of a man who understood something essential, managed to compliment Rachel and Joseph: "Now, I understand what chutzpah is."