תל אביב, העיר שלא נרדמת, ממדרגת הקפה לגבולות פלורנטין, הכלך אל הדשא הירוק של 'גן מאיר'.

Tel Aviv, the city that never sleeps, from the coffee shops of Florentin to the lush green grass of "Meir Garden."

שני חברים, יאיר ותמר, היו כה מקושרים שרק נייר מלחם כדי שלא יקרה להם שום דבר יכל להפריד אותם.

Two friends, Yair and Tamar, were so connected that only a slice of bread could separate them.

אם ציירת את הים, אז יאיר, היה כפלג המים, סחוף ופטור מדאגה, תמר, בניגוד לו, הייתה ברחבי תחתית הים, בטוחה וממוקדת.

If you painted the sea, then Yair was like the surface of the water, carefree and untroubled, while Tamar, in contrast, was at the bottom of the sea, secure and focused.

חומוס.

Hummus.

בראש עיר כתל אביב, אתה לא יכול לדבר על פלאפל או כיבוד ערבי מבלי להיכנס למלחמה של חומוס.

At the head of Tel Aviv, you can't talk about falafel or evening snacks without getting into a hummus battle.

קשיחה כמו שלף נשק, יאיר תמך בחומוס של 'אבו חסן', בשכונה יפו מעל הבזלת.

Firm as wielding a weapon, Yair supported the hummus of 'Abu Hassan,' in the Yaffo neighborhood above the boulevard.

כל העיר תהה, למה?

The whole city wondered, why?

אמנם, חומוס 'אבו חסן' היה מדברי השפתיים אבל הוא היה אווירי בעיני תמר.

Indeed, the 'Abu Hassan' hummus was just words, but it was heavenly in Tamar's eyes.

תמר, בתגובה, התקבעה על החומוס של 'תחנת החומוס' בפלורנטין המרווה.

In response, Tamar swore by the hummus of 'Hummus Station' in Florentin.

הוויכוח הסוער השתלט על חייהם – הם הרהרו על הנושא שוב ושוב, ניסו לשכנע שניהם אחרת.

The fierce debate took over their lives – they pondered the topic again and again, trying to convince each other differently.

בסופו של דבר, הם החליטו לדון בקרב שמש: חומוס מאוד מאוד שום באבו חסן נגד חומוס תחנת החומוס במפגש על שולחן אחד.

In the end, they decided to settle it with a sun battle: hummus from 'Abu Hassan' against hummus from Hummus Station in a showdown at one table.

בזריחה של היום המחושם, יאיר ותמר שרדו את הלכלוך של שוק הכרמל והגיעו ל'אבו חסן'.

At dawn, Yair and Tamar navigated through the hustle and bustle of the Carmel Market and arrived at 'Abu Hassan.'

בסוף היום העמוס, הם הגיעו לתחנת החומוס שבפלורנטין.

By the end of the busy day, they made it to Hummus Station in Florentin.

כאשר יאיר ותמר שאפו את האוויר שמלא את הפנים, הם הרגישו שמחה מרתקת.

As Yair and Tamar inhaled the air filling their faces, they felt exhilarating joy.

תמר, אף על פי שמסיימת את היום עם קצת יותר גבה, הכרת את יכולותה של 'אבו חסן' .

Tamar, even though ending the day with a bit more height, acknowledged the merits of 'Abu Hassan'.

יאיר, החל לכבד יותר את 'תחנת החומוס'.

Yair began to respect 'Hummus Station' more.

הוויכוח, אמנם, לא הסתיים, אך החברים החזירו להיות חברים ולראש פעם נוספת, היו מספיק בררניים כדי להבין שהחביב ביותר הוא זה שאף אחד לא מצליח להסכים עליו.

The debate, indeed, was not over, but the friends returned to being friends, and this time around, they were wise enough to understand that the dearest thing is what no one can agree on.