הרוח נשבה אנקות בין מסילות הרכבת של תחנת השרון, הצעיפים של יעל רוקדים על פי הרוח.

The wind blew mournfully between the train tracks at the Sharon Station, Yael's scarves danced in the wind.

זו תל אביב היא, העיר שבה אי לך שלא מכיר את שמה.

This is Tel Aviv, the city that everyone knows.

יעל היא לא תל אביבית טהורה, אך כבר שנים שהיא מתנהלת כאחת מהן.

Yael is not a pure Tel Avivian, but for years she has been living as one.

בהסתובבות הימימיות שלה, הגיע עכשיו זמנה להתפנות לחברה הטובה ביותר שלה, שרה, שהמצאה אפשרות שיחה סתמית כדי להקל על נפשה.

In her daily wanderings, it was now time for her to turn to her best friend, Sarah, who came up with a random conversation idea to lighten her soul.

הן שוחחו על פרטים קטנים כמו הקפה ששתו בשביל שחמין, או הארנב שמסתובב מטורף בפארק הים.

They chatted about small details like the coffee they drank to warm up or the crazy bunny running around in the sea park.

אך יעל, בתהפוכת, השתמשה בשפה פורמלית כאילו שהן שוחחו על משהו מאוד חשוב.

But Yael, in a twist, used formal language as if they were discussing something very important.

"תייחסך למינון הרומנטי המרהיב של השמש כאשר היא שוקעת לתוך האופק ושמה את חתימתה על יום הנסיעה שלנו?

"Could you appreciate the romantic farewell of the sun as it sets on the horizon and seals our travel day?"

" שאלה יעל.

Yael asked.

שרה, מבולבלת, ניסתה להבין את משמעות המילים וצחקה: "את מי את ניסה לרשת יעל, את השר או את אלוף המשטרה?

Sarah, confused, tried to understand the meaning of the words and laughed, "Who are you trying to imitate, Yael, the Prime Minister or the Police Chief?"

" על יעל הייתה להאריך את כאבי הבטן משחק הצחוק שנעשה פתאום, אך היא המשיכה בטון הפורמלי שלה.

Yael had to hold back her stomach pains from the sudden burst of laughter, but she persisted in her formal tone.

"האם הספקת לחוות את נפל האוויר הרענן הנבע מן הים המהפנט?

"Did you manage to experience the refreshing sea breeze rising from the captivating sea?"

" הרתעות שרה נמשכו, אך בינהן גם נתק בלתי צפוי נפתח ביניהן.

Sarah's confusion continued, but amidst it, an unexpected understanding opened up between them.

עצמאות של יעל, הלואה על היכולת לשחק עם השפה, היכולת של שרה לשחק עם יעל, זו הייתה חזית המשחק המשולשת ביניהן.

Yael's independence in playing with language, Sarah's ability to play along with Yael, it was the triangular playfield between them.

אך הדבר שהוסיף לזאת חומרים היה שלאחר מילים של יעל, השתחקויות שרה התממשו יותר ויותר על אדמת המציאות.

But what added to this mix was that after Yael's words, Sarah's playful gestures began to materialize more and more in reality.

איכשהו, בדרך שלפעמים רק החיים יודעים לתקנות, השפה הרשמית של יעל המזרחית שפתחה את שרה לאוויר החפשי שבכל אדם, שרה למדה לשחק עם המילים, עם האנשים, עם החיים.

Somehow, in a way that only life knows how to arrange sometimes, Yael’s formal eastern language opened Sara up to the free spirit in everyone, Sara learned to play with words, with people, with life.

בסוף הן ביניהן אפשרות לדיבור פשוט, לשינוי טון, לא לקחת כל דבר בחמירות, לא להספר למספר הכללים.

In the end, they found the possibility of simple conversation between them, changing tones, not taking everything too seriously, not abiding by all the rules.

יעל עזרה לשרה לאתגר את גבולותיה, ושרה, בעזרתה, התחילה לחיות יותר.

Yael helped Sarah challenge her boundaries, and with Yael's help, Sarah began to live more.

וכל זאת, בתחנת הרכבת הצפופה, בין המוני האנשים.

And all of this, at the bustling train station, among the crowds of people.

בתחתית השחיקה, תחת שמי תל אביב, הפשוטה והבלתי מעורערת, פרחה פרח של חברות המבחינה בין הדיבורים, המדעת לשחק את משחק המילים.

In the midst of the hustle, under the sky of Tel Aviv, the simple and undeniable, a flower of friendship blossomed, distinguishing between conversations, daring to play the game of words.

בפשטות של דעת לחיות ולא להתחמר, דיברו יעל ושרה את שפת החיים.

In the simplicity of mind to live and not be too strict, Yael and Sarah spoke the language of life.