קהל מסועס ממלא את הרחובות, באוויר מרגישים התרסה בין הידיים שהן מתנגשות זו לזו בקופסאות עץ, לבין הקולות ששואפים להחמיא, לשוחח, להציג, לקנות ולמכור.

A crowd fills the streets, a sense of tension in the air as hands collide with each other in wooden boxes, between voices that seek to flatter, converse, present, buy, and sell.

ושם, בין הכל, באבן הלבנה של ירושלים, עומד אברהם.

And there, amidst it all, in the white stone of Jerusalem, stands Abraham.

אברהם הוא אדם שקט ומחושב, אך בעת הצורך יודע להיות פטצוער וקולי.

Abraham is a quiet and thoughtful man, but when needed he can be assertive and vocal.

בלבו יש אהבה למופתים הפשוטים של החיים, מבדר השיחה אותו השייק האיש צפים מניח בין הקמח הלבן אל מולו, ועד לשוק הפתאום המתמלא בערפל ממחשמלת מצליחה.

In his heart lies a love for the simple wonders of life, from the conversation the young sheikh lays out before him to the sudden market filled with successful merchandise.

למרות חוויותיו העשירות בשוק המקומי, אחת התכונות שחסרות לאברהם היא היכולת להסכים עם המחירים.

Despite his rich experiences in the local market, one of the qualities lacking in Abraham is the ability to agree on prices.

לכן הוא נמצא כאן היום, בנסיון למצוא הסכם נמוך מהרגיל על קפוצ'ינו מהקיוסק היומי.

Therefore, he finds himself here today, attempting to find a deal lower than usual on a cappuccino from the daily kiosk.

בעצמותיו הקשיחות, אברהם מתחיל להתעסק מול המכירה.

With a resolute demeanor, Abraham engages in negotiation.

אם בחיוך פתוח ומבט מזמין, ואם במשפטים מרהיבים והסתה שקטה.

Whether with an open smile and inviting gaze, or with dazzling sentences and quiet provocation.

הוא מתנגש ראש בראש עם המוכר, המעקש להחזיק במחיר המקורי.

He clashes head-on with the seller, who insists on sticking to the original price.

בשלהי היום, כשהשמש מתהדרת במהלך דרומה והקרניה מצליחות באיים שבין המבנים, אברהם הגשים את מטרתו.

As the day comes to an end, with the sun boasting its southern journey and its rays sneak peaking between the buildings, Abraham achieves his goal.

הוא מניח נשיקה קלה על השפתיים של כוס הקפה, מרגיש את חום הליקר שלוחף לעבר לועו, במיוחד אחרי הקרלו ששרא הצל הארוך שלו על אבני השיק, ושמחת פניו מצליחה את שפת החושך.

He places a light kiss on the lips of the coffee cup, feeling the warmth of the liquor drifting towards his lips, especially after the long journey of his rickety cart over the Jerusalem stones, and the joy on his face illuminates the darkness.

הוא קונף את הידים במרכז תולדותיהם, מציק האצבעות הקטנות ואת המשאית הקשה, ומסתכל הלאה, לאגסים של ירושלים.

He clasps his hands at the center of their destinies, rubbing his calloused fingers and the heavy cart, and gazes ahead, towards the figs of Jerusalem.