החום היה כבד ביום הטיול של בית הספר.

The heat was heavy on the school trip day.

ליאורה ואיתן עמדו יחד בתחנת האוטובוס הקטנה. בזלילת קרחונים, הם חיכו בסבלנות לפתח המסלול בגן הבוטני.

Liora and Eitan stood together at the small bus stop, devouring popsicles as they patiently waited for the botanical garden path to open.

"תמיד רציתי לראות את הפרח הנדיר," אמרה ליאורה בעיניים בוהקות.

"I've always wanted to see the rare flower," said Liora, her eyes shining.

איתן, מעט חושש, השפיל את מבטו.

Eitan, a bit apprehensive, lowered his gaze.

"אני מקווה שלא יהיה מסובך מדי למצוא אותו."

"I hope it won't be too difficult to find it."

הגן הבוטני היה מקום פסטורלי.

The botanical garden was a pastoral place.

פרחים צבעוניים צמחו בכל פינה, וצמחייה צפופה יצרה שבילים צרים.

Colorful flowers grew in every corner, and dense vegetation created narrow pathways.

בשעה שהמורה הסביר על המסלול, ליאורה שמה לב לשלט קטן וישן: "כניסה אסורה".

While the teacher explained the route, Liora noticed a small and old sign: "No Entry."

היא לחשה לאיתן, "שם נעשה את החיפוש שלנו."

She whispered to Eitan, "That's where we'll do our search."

איתן נרתע, אבל לבסוף הנהן בראשו.

Eitan recoiled but eventually nodded.

השמש הצהובה הייתה בעיצומה כשהם החליטו לחמוק מהקבוצה ולהיכנס לאזור האסור.

The yellow sun was at its peak when they decided to sneak away from the group and enter the forbidden area.

לבם הלם חזק.

Their hearts beat loudly.

השטח האסור היה מרתק – פרחים בגוונים שמעולם לא ראו, עצים גבוהים ושיחים מסתוריים.

The restricted area was fascinating—flowers in shades they had never seen, tall trees, and mysterious shrubs.

ליאורה פתאום צעקה, "מצאתי!"

Suddenly, Liora shouted, "I found it!"

היא הצביעה על פרח כחול ומוזהב בצורת כוכב.

She pointed to a blue and gold star-shaped flower.

"זהו, נדיר!"

"This is it, rare!"

בדיוק אז, מופיע שומר הגן.

Just then, a garden guard appeared.

"מה אתם עושים כאן?" שאל בקול חמור.

"What are you doing here?" he asked sternly.

איתן קפא במקום, אבל ליאורה, למרות הפחד, הסבירה במהירות: "אנחנו מהטיול של בית הספר. חיפשנו את הפרח להפקת מידע לתחרות."

Eitan froze in place, but Liora, despite her fear, quickly explained, "We're from the school trip. We were looking for the flower for a competition."

השומר הרהר לרגעים ספורים.

The guard pondered for a few moments.

"אז הפסדתם את הקבוצה שלכם," אמר בחיוך חצי-מעוצב.

"So you lost your group," he said with a half-smile.

"אני אעזור לכם. אבל לעתיד, הכניסה אסורה."

"I'll help you. But in the future, entry is forbidden."

השומר הוביל אותם חזרה לקבוצה, ובראשם – עם הפרח ביד, ליאורה ואיתן עמדו בגאווה.

The guard led them back to the group, and at the forefront—with the flower in hand—Liora and Eitan stood proudly.

המורה התרגש, והפרח הנדיר זכה לתשומת לב מיוחדת.

The teacher was excited, and the rare flower received special attention.

כשהם חזרו לאוטובוס, איתן חייך בלב שלם.

When they returned to the bus, Eitan smiled wholeheartedly.

"הייתי מפחד, אבל זה היה שווה את זה."

"I was scared, but it was worth it."

ליאורה לחצה את ידו.

Liora squeezed his hand.

"תודה שעזרת לי. מהטיול הזה למדתי שעם קצת זהירות ועזרת חברים – אפשר להשיג הכל."

"Thank you for helping me. From this trip, I learned that with a little caution and the help of friends, anything is possible."

הם סיימו את היום כשהם מרגישים חזקים ובטוחים יותר בעצמם.

They ended the day feeling stronger and more confident in themselves.

הטיול הזה שינה אותם לנצח.

This trip changed them forever.

סוף.

The end.