בקומה השנייה של בית החולים הפסיכיאטרי, חדר הטיפול הקבוצתי היה מוכן.

On the second floor of the psychiatric hospital, the group therapy room was ready.

הקירות היו צבועים בצבעים בהירים ונעימים.

The walls were painted in light, pleasant colors.

חלון גדול הכניס אור שמש קיצי.

A large window let in summer sunlight.

ארי ישב בכיסא, ידיו מרובותות.

Ari sat in a chair, his hands clenched.

הוא הרגיש חרדה כבדה.

He felt immense anxiety.

הוא לא בטח בשיטות הטיפול של נועה.

He didn’t trust Noa's treatment methods.

היא הייתה מטפלת מבריקה, אך דרכה הייתה שונה ומספרת.

She was a brilliant therapist, but her approach was different and unconventional.

נועה האמינה בגישות בלתי קונבנציונליות.

Noa believed in non-traditional methods.

לצידו של ארי, אלי ישב בשקט.

Next to Ari, Eli sat quietly.

הוא הגיע רק לאחרונה לאחר אירוע טראומתי.

He had arrived recently following a traumatic event.

הוא הרגיש כאב עמוק ולא רצה לדבר.

He felt deep pain and didn’t want to talk.

הוא ישר חיפש דרך להיחלץ, לא פנה לשום מבט.

He immediately looked for an escape, avoiding any eye contact.

נועה התיישבה במרכז המעגל.

Noa sat in the center of the circle.

עיניה הכחולות הסתכלו על הקבוצה.

Her blue eyes looked at the group.

"שלום לכולם," היא אמרה בקול רגוע וברור.

"Hello everyone," she said in a calm, clear voice.

"היום אתחיל בסיפור שלי.

"Today, I'll start with my story."

"החדר השתתק.

The room went silent.

כל עיניים היו על נועה.

All eyes were on Noa.

"לפני כמה שנים," היא התחילה, "עברתי משבר קשה.

"A few years ago," she began, "I went through a tough crisis.

לא הייתי בטוחה אם אוכל להתגבר עליו.

I wasn’t sure if I could overcome it.

אבל כאן, בטיפול, מצאתי כוח שלא ידעתי שיש בי.

But here, in therapy, I found strength I didn’t know I had."

"ארי נשם בכבדות.

Ari breathed heavily.

אלי הרים מעט את מבטו, מקשיב בנוגע ראש.

Eli lifted his gaze slightly, nodding attentively.

נועה פנתה לארי בעדינות.

Noa gently turned to Ari.

"ארי, אני יודעת שאתה לא סומך על הדרך שלי, אבל אולי תנסה לשתף אותנו במשהו שמציק לך?

"Ari, I know you don't trust my approach, but maybe you could try sharing something that's bothering you?"

"ארי התלבט.

Ari hesitated.

היה לו סיפור שהכביד עליו כבר שנים.

He had a story that had burdened him for years.

סיפור שינק את כל כוחו ופינה את כל שמחתו.

A story that drained all his strength and took away his joy.

"בסדר," הוא אמר בשקט.

"Okay," he said quietly.

"אני אספר.

"I’ll tell."

"הקבוצה נשמה יחד, מנהן בחיוב.

The group breathed together, nodding positively.

"זה קרה כשהייתי בן 15," ארי החל.

"It happened when I was 15," Ari began.

"הייתי בחתונה של דוד שלי.

"I was at my uncle’s wedding.

התחלתי להרגיש חוסר נוחות עצום.

I started to feel immense discomfort.

הרגשתי לחץ בלב, זיעה קרה על המצח.

I felt pressure in my chest, cold sweat on my forehead.

בסוף נמלטתי החוצה.

Eventually, I fled outside.

זה היה ההתקף הראשון.

It was the first attack."

"החדר היה דומם.

The room was silent.

נועה הביטה בו באמפתיה.

Noa looked at him with empathy.

"ומה קרה מאז?

"And what happened since then?"

" היא שאלה בטון עדין.

she asked in a gentle tone.

"מאז, אני מרגיש מנותק," הסביר ארי.

"Since then, I feel disconnected," Ari explained.

"המשפחה שלי לא מבינה אותי.

"My family doesn't understand me.

הם חושבים שאני מוציא את זה עליהם.

They think I’m taking it out on them.

אני רק רוצה להרגיש שוב נורמלי, לתקשר איתם בלי פחד.

I just want to feel normal again, to communicate with them without fear."

"אלי, שהיה שקט עד כה, גילה סימן מחזיק.

Eli, who had been quiet until now, showed a sign of engagement.

הוא הרים את קולו, מלא ברגש.

He raised his voice, full of emotion.

"אני מכיר את ההרגשה," הוא אמר.

"I know the feeling," he said.

"אני איבדתי חבר קרוב בתאונה.

"I lost a close friend in an accident.

זה קרה לפני שלושה חודשים.

It happened three months ago.

וכל מה שאני מרגיש זה ריקנות, פחד להתקדם.

And all I feel is emptiness, fear of moving forward."

"נועה חייכה בחום.

Noa smiled warmly.

"זה התחיל טוב, חברים," היא אמרה.

"This has started well, friends," she said.

"שיתוף הוא ראשון לשינוי.

"Sharing is the first step to change.

אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני.

We are here to support each other.

כל אחד כאן מבין אתכם.

Everyone here understands you."

"השמש המשיכה להיכנס מהחלון, מאירה את החדר בפס אור חם.

The sun continued to pour in from the window, lighting up the room with a warm ray of light.

ארי, לראשונה מזה זמן רב, הרגיש תחושת הקלה.

For the first time in a long while, Ari felt a sense of relief.

אלי הרגיש קצת תקווה.

Eli felt a bit of hope.

הסתיים המפגש, וכל אחד יצא מהחדר עם תחושות חדשות.

The session ended, and each person left the room with new feelings.

ארי התחיל לראות את הטיפול כמרחב בטוח.

Ari began to see therapy as a safe space.

אלי חש שקיבל מעט הבהרה ותמיכה.

Eli felt he had gained some clarity and support.

נועה נשארה בחדר, מביטה בנוף החיצוני.

Noa remained in the room, gazing at the outside view.

היא הרגישה שמחה לראות את ההתקדמות, מעודדת מהקשר הנוצר עם מטופליה.

She felt happy to see the progress, encouraged by the bond forming with her patients.

היא ידעה שזוהי רק ההתחלה של מסע ההחלמה של כולם.

She knew this was only the beginning of everyone's healing journey.

המפגש הסתיים בכמה מילים חמות ואיחולי הצלחה.

The session ended with a few warm words and wishes for success.

הדלת נסגרה, תקווה חדשה הופיעה באוויר.

The door closed, and a new hope appeared in the air.