בוקר אחד בגן הבוטני בירושלים, שקעה שירה במחשבותיה על יופיו של העולם.

One morning in the botanical garden in Jerusalem, Shira was lost in her thoughts about the beauty of the world.

הפרחים פרחו בכל הצבעים והעצים השתרגו בשלווה לצד השבילים.

The flowers bloomed in every color, and the trees intertwined peacefully beside the paths.

זה היה קיץ והאוויר היה מלא בריחות טבעיים מעוררי חיוך.

It was summer, and the air was filled with natural, smile-inducing scents.

היא לא יכלה לחכות לחלוק את הרגעים האלו עם אבי.

She couldn't wait to share these moments with Avi.

אבי, עם זאת, היה מהסס.

Avi, however, was hesitant.

לאחרונה, הוא גילה שיש לו אלרגיה ולא ידע איך יגיב הגוף שלו לגנים מלאי הצמחים.

Recently, he discovered he had an allergy and wasn't sure how his body would react to plant-filled gardens.

אבל הוא לא רצה לאכזב את שירה.

But he didn't want to disappoint Shira.

כשהגיעו לגן, שירה פתחה את התיק והוציאה תרופות שאבי עשוי להזדקק להן.

When they arrived at the garden, Shira opened her bag and took out medications Avi might need.

היא אמרה, "אל תדאג, נלך למקומות עם פחות אבקנים.

She said, "Don't worry, we'll go to places with fewer pollen."

" אבי חייך והודה לה על ההבנה.

Avi smiled and thanked her for her understanding.

הם התחילו לטייל, עוברים מסלול אחרי מסלול.

They started walking, moving from one path to another.

השמש הייתה חמימה וידידותית, ומשב רוח קל עבר בין העצים.

The sun was warm and friendly, and a gentle breeze passed between the trees.

אבי ניסה ליהנות אך הרגיש את האף שלו מתחיל לגרד ואת העיניים דומעות.

Avi tried to enjoy it but felt his nose beginning to itch and his eyes tearing up.

הוא חשב, האם עליו להגיד משהו או לנסות להתגבר?

He wondered whether he should say something or try to tough it out.

לבסוף, הוא עצר במקום מוצל ואמר, "שירה, אני מצטער, האלרגיות שלי מתעוררות.

Finally, he stopped in a shaded spot and said, "Shira, I'm sorry, my allergies are acting up."

" שירה הביטה בו בחיוך אוהב והשיבה, "זה בסדר, בוא נשב במקום אחר.

Shira looked at him with a loving smile and replied, "That's okay, let's sit somewhere else.

יש בית קפה קרוב, אולי זה יעזור.

There's a nearby café, maybe that will help."

"הם עזבו את הגן ונהנו מכוס קפה קרה בצל, כשהם משוחחים וצוחקים.

They left the garden and enjoyed a cold coffee in the shade, chatting and laughing.

אבי הבין כמה חשוב לשתף את המחשבות והתחושות שלו, ושירה למדה שהתגמשות יכולה לעשות את היום לפשוט יותר ונינוח יותר לשניהם.

Avi realized how important it was to share his thoughts and feelings, and Shira learned that being flexible could make the day simpler and more relaxing for both of them.

היום הסתיים בתחושת סיפוק ושמחה, והקבוצה חזרה עם זיכרון טוב ותחושה חדשה של תקשורת ביניהם.

The day ended with a sense of satisfaction and joy, and they returned with a good memory and a new sense of communication between them.

הם הבינו שגם אם התוכניות לא מסתדרות לפי התוכנית, חשוב להיות קשובים ולדאוג זה לזה.

They understood that even if things don't go as planned, it's important to be attentive and care for each other.

השמש שקעה לאיטה, והם הסתכלו אחד על השני בחיוך שוקר.

The sun set slowly, and they looked at each other with warm smiles.