היה זה ערב סתווי ברosh Hashanah.

It was an autumn evening on Rosh Hashanah.

מרחוק נשמע הרוח מלטף את העלים הכתומים.

From afar, the wind could be heard caressing the orange leaves.

מרים ואבי, אח ואחות, חיכו ברכבם לפני הבית הגדול בו התאספה כל המשפחה.

Miriam and Avi, brother and sister, waited in their car before the large house where the whole family had gathered.

הבית היה מלא זיכרונות, חלקם יפים וחלקם כואבים.

The house was full of memories, some beautiful and some painful.

הריחות של מאכלי חג מילאו את האוויר, אבל גם המתח היה מורגש.

The scents of holiday dishes filled the air, but the tension was palpable as well.

מרים הייתה חסרת מנוחה.

Miriam was restless.

היא רצתה שהפגישה המשפחתית תהיה שלווה, אבל ידעה שיש בעברם תקריות שצריך לטפל בהן.

She wanted the family gathering to be peaceful but knew there were past incidents that needed addressing.

אבי, אחיה האהוב, ישב לידה.

Avi, her beloved brother, sat beside her.

בדרך כלל הוא היה השליו, אך גם בו היו מצטברים רגשות של תסכול וכעס.

Usually, he was the calm one, but he too had feelings of frustration and anger building up.

“הגיע הזמן, אבי,” לחשה מרים.

“It’s time, Avi,” Miriam whispered.

הם נכנסו לבית.

They entered the house.

האורחים כבר מצאו מקומם סביב השולחן, שהיה מכוסה בכל טוב.

The guests had already found their places around the table, which was laden with plenty.

הרעש היה חזק, שיחות וצחוקים התערבבו יחד.

The noise was loud, with conversations and laughter mixing together.

אבל היה ברור שכולם מסתתרים מאחורי מסכות של נימוס.

But it was clear everyone was hiding behind masks of politeness.

במהלך הארוחה, מרים לקחה נשימה עמוקה והביטה סביב.

During the meal, Miriam took a deep breath and looked around.

היא ידעה שזה הזמן לדבר.

She knew it was time to speak.

"אני רוצה לומר משהו," הכריזה.

"I want to say something," she announced.

הדממה נפלה על החדר.

Silence fell over the room.

"עברנו דברים לא קלים.

"We've been through some tough things.

כל אחד כאן נפגע פעם בדרך זו או אחרת.

Everyone here has been hurt in one way or another.

אבל זה ראש השנה, זמן של התחדשות.

But this is Rosh Hashanah, a time for renewal."

"כל העיניים היו עליה, אבי לידו נראה מרוצה שהאומץ שלה בא לידי ביטוי.

All eyes were on her, Avi beside her looked pleased that her courage came through.

"אני מציעה שנדבר על מה שמכאיב לנו, כמו משפחה.

"I suggest we talk about what pains us, like a family.

הגיע הזמן למחול ולהמשיך הלאה.

It's time to forgive and move on.

אולי נתחיל בכך שכל אחד יספר סיפור או זיכרון שמח.

Maybe we can start by each sharing a happy story or memory."

”באותו רגע התחילו השיחות להיפתח.

At that moment, conversations began to open up.

כל אדם גילה משהו מהלב, והמילים הנעימות החלו להחליף את האווירה המתוחה.

Everyone shared something from the heart, and gentle words began to replace the tense atmosphere.

הדינמיקה השתנתה, והתנודות החלו לדעוך.

The dynamic changed, and the tension started to fade.

מרים חשה הקלה גדולה.

Miriam felt a great relief.

היא הבינה את החשיבות של ההתמודדות והתקדמות ולא רק של בריחה.

She understood the importance of facing issues and moving forward, rather than running away.

כאשר הארוחה נגמרה, המשפחה נשארה לשבת עוד זמן רב, לחלוק סיפורים וזכרונות.

As the meal ended, the family lingered, sharing stories and memories.

המתח פינה את מקומו לרגשות חמים של חיבור.

Tension made way for warm feelings of connection.

מרים הספיקה לאחוז בידו של אבי ולחייך חיוך של ניצחון.

Miriam managed to hold Avi’s hand and smile a triumphant smile.

זו הייתה התחלה חדשה למשפחתם.

It was a new beginning for their family.