ביום קריר של סתיו, בשכונה עתיקה בירושלים, עמד בית יתומים קטן ומצודד.

On a cool autumn day, in an old neighborhood in Jerusalem, stood a small and charming orphanage.

נעמי הייתה שם כמעט כל יום.

Naomi was there almost every day.

היא התנדבה בבית היתומים מזה שנים, עם לב חם ועיניים מלאות חמלה.

She volunteered at the orphanage for years, with a warm heart and eyes full of compassion.

אבל בליבה הייתה גם כמיהה—היא חיפשה פיסת עבר אבודה משלה.

But inside her, there was also a longing—she was searching for a lost piece of her own past.

ליד נעמי היה ילד קטן בשם אלי.

Next to Naomi was a little boy named Eli.

לעיתים קרובות אלי התבונן החוצה מהחלון, חולמני ומלא שאיפות.

Eli often gazed out the window, dreamy and full of aspirations.

הוא רצה משפחה.

He wanted a family.

מקום שבו ירגיש שייך.

A place where he would feel he belonged.

לקראת ראש השנה, בית היתומים התרוקן ממשאבים.

As Rosh Hashanah approached, the orphanage ran low on resources.

לא היה קל להביא שמחה לכל הילדים.

It wasn't easy to bring joy to all the children.

נעמי הרגישה מוטרדת.

Naomi felt worried.

היא ידעה שראש השנה היה זמן חשוב, זמן של התחלה חדשה, וחשוב לה לחגוג את החג עם הילדים ולתת להם תקווה.

She knew Rosh Hashanah was an important time, a time of new beginnings, and it was important for her to celebrate the holiday with the children and give them hope.

יום אחד, שמעה נעמי על הזדמנות בלתי צפויה.

One day, Naomi heard about an unexpected opportunity.

משפחה מוכנה לארח את אלי לאותו חג.

A family was willing to host Eli for the holiday.

היא חששה שזה יהיה קשה לו לעזוב את בית היתומים שהוא מכיר.

She was concerned it might be hard for him to leave the orphanage he knew.

האם זה הדבר הנכון לעשות?

Was it the right thing to do?

היא חשבה רבות על כך והחליטה: תיקח את אלי למסע קטן בעיר.

She pondered it a lot and decided: she would take Eli on a little journey through the city.

היא רצתה להראות לו את רוח ירושלים ואת המשמעות של ראש השנה—שנה של התחדשות וניקיון.

She wanted to show him the spirit of Jerusalem and the meaning of Rosh Hashanah—a year of renewal and cleansing.

במהלך טיולם הם הלכו יחד לשפת הנהר.

During their walk, they went together to the riverbank.

שם השתתפו בטקס תשליך.

There they participated in the Tashlich ceremony.

אלי הביט במים, והחל להבין את משמעות התשליך. לשחרר את הכאב והעבר.

Eli looked at the water and began to understand the significance of Tashlich—to release pain and the past.

הטיול בירושלים פתח בו משהו חדש.

The trip through Jerusalem opened something new within him.

הוא ראה את האנשים המתפללים, שמע את השירים, והרגיש את הרוח הטובה שעוטפת את המקום.

He saw people praying, heard the songs, and felt the good spirit enveloping the place.

הוא הרגיש פתאום שהוא יכול להעז ולהתחיל מחדש.

Suddenly, he felt he could dare to start anew.

בסוף היום, כשהשמש שקעה מאחורי הבתים העתיקים, אלי אמר לנעמי: "אני מוכן. אני רוצה לפגוש את המשפחה."

At the end of the day, as the sun set behind the ancient houses, Eli said to Naomi, "I'm ready. I want to meet the family."

נעמי הרגישה הקלה בליבה.

Naomi felt relief in her heart.

היא ידעה שעזרה לאלי לקחת את הצעד הראשון לקראת עתיד טוב יותר.

She knew she had helped Eli take the first step toward a better future.

היא גם הבינה שהיא עצמה יכולה לשחרר את העבר ולהתחיל מחדש.

She also realized she could let go of the past and start anew herself.

כך עמדו יחד, ילד קטן ואשה עם לב גדול, בעיצומו של חג ספוג תיקווה.

Thus they stood together, a little boy and a woman with a big heart, in the midst of a holiday filled with hope.

והם כיוונו אל העתיד, מלאים באופטימיות וגאווה על הדרך שעשו יחד.

And they looked toward the future, filled with optimism and pride for the journey they had shared together.