השמש של ירושלים זרחה ברוך על החורבות העתיקות.

The Jerusalem sun gently shone on the ancient ruins.

העלים של הסתיו הזהוב התנדנדו ברוח הקלה.

The golden autumn leaves swayed in the light breeze.

א Amit, ארכיאולוג נלהב, עבד בעמוק בין האבנים המיוחדות.

Amit, an enthusiastic archaeologist, worked diligently among the unique stones.

לצידו הייתה Shira, היסטוריונית מקומית, שעזרה לו למצוא שרידי העבר.

Beside him was Shira, a local historian, helping him uncover remnants of the past.

חג ראש השנה התקרב, ו-Amit חשב רק על גילוי הממצא הגדול לפני תחילת החגיגות.

The New Year holiday was approaching, and Amit was focused solely on making a major discovery before the celebrations began.

בזמן שעבדו, Amit התעטש פתאום.

As they worked, Amit suddenly sneezed.

הוא לא שם לב לכך, והמשיך לעבוד.

He paid no attention and continued working.

אבל האף שלו התחיל לדגדג, והעיניים נהיו אדומות.

However, his nose began to tickle, and his eyes turned red.

Shira הביטה בו בדאגה.

Shira looked at him with concern.

"Amit, אתה בסדר?

"Amit, are you okay?"

" היא שאלה.

she asked.

Amit נופף בيده בביטול.

Amit waved it off.

"כן, זה כלום," הוא אמר, מנסה להמשיך.

"Yeah, it's nothing," he said, trying to carry on.

שעות חלפו, והממצאים לא היו כפי שחלמו.

Hours passed, and the findings were not as they had hoped.

פתאום, Amit התנודד.

Suddenly, Amit swayed.

ראשה של Shira הסתובב אליו בדיוק כשהוא קרס אל הרצפה.

Shira's head turned toward him just as he collapsed to the ground.

Shira פעלה במהירות.

Shira acted quickly.

היא קראה לעזרה, והבחינה שהם צריכים לפנות אותו לרופא.

She called for help, realizing they needed to get him to a doctor.

Amit לפתע הבין את חומרת המצב והשאיר את החפירות מאחור.

Amit suddenly understood the seriousness of the situation and left the dig behind.

בבית החולים, Amit קיבל טיפול.

At the hospital, Amit received care.

כששב לעצמו, Shira חייכה אליו.

When he regained his senses, Shira smiled at him.

"העיקר שאתה בסדר," היא אמרה.

"The main thing is that you're okay," she said.

Amit חייך בחיוך עייף.

Amit smiled wearily.

"תודה, Shira.

"Thank you, Shira.

הבנתי שאני חייב להקשיב לגוף שלי.

I realized I need to listen to my body."

" אחרי ההתאוששות, שניהם חזרו לחורבות.

After his recovery, both returned to the ruins.

הם עבדו בזהירות ועם דאגה לזמן הנותר.

They worked carefully, mindful of the time left.

והנה, בתוך האבנים והצללים, זרח להם חפץ מוזהב, שריד שנשמר מעתיקי הימים.

And there, among the stones and shadows, a golden object shone—a relic preserved from ancient times.

Amit ושירה הרימו אותו בשמחה.

Amit and Shira lifted it with joy.

הוא היה בדיוק מה שחיפשו, ובדיוק בזמן לחגוג את ראש השנה עם הגילוי הנהדר הזה.

It was exactly what they had been seeking, just in time to celebrate the New Year with this magnificent discovery.

Amit למד שלא צריך לבד לעבוד, והוא גאה בחברות שנרקמה עם Shira.

Amit learned that he didn't need to work alone and felt proud of the friendship that had formed with Shira.

כך הסתיים היום עם שמחה וגילוי, כאשר ירושלים היפה הסובבת אותם ברכה בשקט את ראש השנה החדש.

Thus, the day ended with joy and discovery, as the beautiful Jerusalem around them quietly blessed the new year.