השמיים בירושלים היו כחולים וצלולים, האוויר היה רענן והעצים התחילו לשלוח עלי שלכת בכל פינה בשכונה.

The skies over Jerusalem were blue and clear, the air was fresh, and the trees began shedding autumn leaves on every corner of the neighborhood.

הייתה זו עונת הסתיו, זמן חג הסוכות.

It was the fall season, the time of the Sukkot holiday.

הסוכה של משפחת כהן עמדה בקצה הרחוב, מקושטת בקישוטי סתיו צבעוניים.

The Cohen family's sukkah stood at the end of the street, adorned with colorful autumn decorations.

קרני השמש נכנסו מבעד לעלים שעל גג הסוכה, והאוויר התמלא בריח התבשילים החגיגיים.

Sunlight filtered through the leaves on the sukkah's roof, and the air was filled with the aroma of festive dishes.

איתן, האח הבכור, עמד בכניסה לסוכה.

Eitan, the eldest brother, stood at the entrance of the sukkah.

ידיו בכיסיו, עיניו מביטות אל השמיים.

His hands were in his pockets, his eyes gazing at the sky.

איתן תמיד היה רציני ואחראי, אך עמוק בליבו נשא כעס ישן על מריבות משפחתיות מעבר.

Eitan had always been serious and responsible, but deep in his heart, he harbored old resentment over past family quarrels.

תּוֹבָה, האחות האמצעית, הייתה שקועה בהנחת המנות על השולחן.

Tova, the middle sister, was engrossed in setting the dishes on the table.

היא רצתה רק שלכולם יהיה טוב ושכולם יהיו ביחד.

She only wanted everyone to be well and together.

הלב שלה כאב מהמחשבה על המריבות שעוד נשארו בלי פתרון.

Her heart ached at the thought of unresolved conflicts.

יונתן, האח הצעיר, טיפס על שרשרת תאורה קטנה שנוצצת בסוכה.

Yonatan, the youngest brother, climbed on a small string of lights twinkling in the sukkah.

יונתן תמיד היה הרפתקן, הרגיש לפעמים שלא שמים לב אליו, ושאף להראות את עצמו ולהיות חלק חשוב במשפחה.

Yonatan had always been adventurous, sometimes feeling unnoticed, and he longed to make himself seen and be an important part of the family.

"זה הזמן לדבר על הירושה," אמר איתן פתאום בקול רגוע אך החלטי.

"It's time to talk about the inheritance," Eitan suddenly said in a calm but determined voice.

לא יכול היה לשתוק יותר.

He could no longer remain silent.

השיחה החגיגית נעצרה.

The festive conversation halted.

תובָה הביטה באיתן, העיניים שלה מלאות דאגה.

Tova looked at Eitan, her eyes filled with concern.

יונתן הביט למטה מהשרשרת, מופתע מהאמירה הפתאומית.

Yonatan looked down from the string of lights, surprised by the sudden statement.

"אנחנו צריכים לפתור את זה," המשיך איתן.

"We need to resolve this," Eitan continued.

"השנים עוברות, והכעס רק גדל."

"The years pass by, and the anger only grows."

בדיוק ברגע זה החלה שיחה ערה בסוכה.

At that very moment, a lively discussion began in the sukkah.

יונתן הרגיש שהגיע הרגע שלו.

Yonatan felt it was his moment.

"גם לי יש מה להגיד," הוא אמר בביטחון לא רע.

"I have something to say, too," he said with confident resolve.

הפעם, הוא לא יהיה רק הצעיר שלא מקשיבים לו.

This time, he wouldn't just be the youngest whom no one listens to.

הדין ודברים התחילו להתחמם בין האחים, והמילים ברחו כמו עלי השלכת מסביב לסוכה.

The discussions started to heat up between the siblings, and words flew like the autumn leaves around the sukkah.

כל מה שהיה נסתר עלה אל השטח.

Everything that had been hidden came to the surface.

שקיפותם של רגשות הציפה את כל הנוכחים.

The transparency of emotions overwhelmed everyone present.

"תפסיקו להתווכח," התערבה תובָה בתקיפות.

"Stop arguing," Tova intervened firmly.

"סוכות זה חג של חיבור ואהבה.

"Sukkot is a holiday of connection and love.

בואו נמצא פתרון ביחד."

Let's find a solution together."

רעיון הועלה והמשפחה הגיעה להסכמה.

A proposal was raised, and the family reached an agreement.

כולם רצו לדעת שליבם קל יותר, וכי למשפחת כהן יש עתיד טוב יותר לפניה.

Everyone wanted to feel a lighter heart, knowing the Cohen family had a better future ahead.

האוויר בסוכה השתנה.

The atmosphere in the sukkah changed.

היה תחושה של הקלה ושל שמחה אמיתית.

There was a sense of relief and genuine joy.

איתן הרגיש שהשיל מעליו מטען ישן.

Eitan felt he had shed an old burden.

יונתן ידע שהמשפחה באמת רואה אותו וכך היו כולם מרוצים.

Yonatan knew the family truly saw him, and thus everyone was content.

המשפחה שבה לחגוג, הביחד שלהם חמים ומחבר כמו קיר הסוכה הארוז יחד בקשרים חמים של אהבה.

The family returned to their celebration, their togetherness warm and binding like the sukkah's walls, packed tightly with the warm bonds of love.

וסיפור חדש נרקם בסוכה.

A new story was woven in the sukkah.

סוף טוב לימי חג ושנה חדשה בלב אחד.

A happy ending to the holiday days and a new year with one heart.